אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
למרות הכל אני לא מרגישה טוב, אני גם לא יכולה להגיד שאיני מרגישה טוב. הנה אני מתפקדת ואפילו העליתי את רמת התפקוד עם הבחירה ללמוד, אבל כנראה שמשהו בהגברת התפקוד מעמיק את הפער בין העולם החיצוני לפנימי, ובין הקטבים האלה קצת קשה לנשום. הפרעת האכילה התגברה וחזרה הפגיעה האינטנסיבית, שמקבלת בכל פעם עוד משמעויות. אני יודעת שאין הגיון בהרבה מהדברים הללו, ובכל זאת, זוהי המציאות אותה אני חווה וככה אני מצליחה לבטא את העוצמות. אני מרגישה שאני מענישה את עצמי גם על המצב הנוכחי, או על חוסר היכולת "לצאת מזה". אודי, לא פשוט לי גם לכתוב כאן אבל החלטתי לשתף ולא להחביא תודה שאתה כאן. שירה
שירה, למרות שפנית לאודי אני רוצה לומר לך שאני מכירה היטב את המקום של לפעול יותר והפער בין הפנים לחוץ...עצוב לשמוע על הפגיעה, אל תכי עצמך על מה שקורה לך, אל תוסיפי כאב, דברי על כך. איתך, מיכל
תודה על תגובתך.
הי שירה יקירתי, רעיון שהיית מציעה הוא לבדוק האם יש בך חלק שמקנא בהתפתחות והצמיחה שלך ומטרפד. וגם חלק מאשים. פער מאד קשה. מאד. שלך, מחבקת, מעודדת המשכים והתמדה, סוריקטה
סוריקטה יקרה, אכן יש חלק מטרפד מאשים והורס...
הי שירה, קשה הפער הזה בין החוץ לפנים, וקשה ההרס. אבל לפחות יש יותר תפקוד, כך שזו לא חשכה מוחלטת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
