הגוף שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אומר לי שקשה לו אומר שלא יכול יותר אומר שאני פוגעת בו מכריחה אותו לעשות עוד ועוד אומר שאני מתנהגת אליו כמו שהתנהגו אלי בזלזול לא רואה אותו בכלל !!!!!!!! הגוף שלי צועק שקשה לו ואני אוטמת אוזניים לוקחת עוד כדור נגד כאבים וממשיכה ....לא להתפנק מנסה להקשיב לעשות פחות לדרוש פחות ....יודעת שחייבת ללכת לרופא אולי בכל זאת ניתן לעשות משהו ... כמה נזק גרמתי לעצמי במו ידי .. עצוב לי לראות את ההרס ולא להצליח לעצור .
הגוף שלך באמת מגיעה לה ריפוי ואני מבינה שהתחלת לגעת בכל משקשור אליו בטיפול. נכון שההרס הוא גדול וזה לא פשוט לראות שהיה לנו חלק בזה... בבקשה בלי האשמות.. זקוקה להמון חמלה... לאט לאט יקירה ..מאמינה בך... איתך בלב
אכן לא פשוט ..אכן בטיפול חמלה רק המילה בהקשר לגוף גורמת לי לחידודים אבל משתדלת , לפחות לא מקללת אותו ולא מבצעת בו לינץ ...תודה לך על הכל
הי אביב, לקח לי זמן, המון זמן (שנים), חתיכת תהליך, אבל החלטתי, כן, ללכת לראות רופאים. ולחוות את הנזיפות, אבוי, וחבל שכך, אבל היה צפוי. אם כי לא כולם כאלה. ייתכן שיש בפגישות ובדיקות כדי קצת לעצור, להחזיר לאיזה מסלול בריאות. מקווה שלא להרחיק. Take Care ממי שלי, סוריקטה
הי סוריקטה, תודה לך באמת על השיתוף... את יודעת כמעט שבע שנות טיפול והגוף תמיד שם בהתחלה בהקשר לפגיעה בו ושום רצון לגעת בנושא שלו אחר כך הסכמתי לעשות איתה פגישות של כובע אחר שלה ובעצם נתתי לה להיות איתי בגוף ובנפש זה היה קשה אפילו מאוד .. לאט לאט פחתו עד כמעט בכלל הניתוקים (דה פרסונליזציה) באיזה שהוא שלב הסכמתי להתחיל לטפל בו , זה כלל ללכת לקורס על הפרעות אכילה , סדנה בתנועה ....דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה שגרמה ליותר נזק ולהתגברות הניתוקים ... המון המוני שינויים והתקדמויות בנושאי הגיינה בנושא אכילה בלקיחת כדורים במחשבה על הקליפה הזו כגוף ועוד שלי ולא שלה או שלנו ...הזוי הנזק אני לא פוחדת מרופאים או מהתגובות שלהם אני פשוט לא חושבת שמגיע לו לגוף יחס או טיפול , וכן רופאים יכולים להיות לפעמים אטומים וחסרי רגש גם אם צודקים ... ואת את דוגמא עבורי שזה אפשרי ...(בנתיים קבעתי שתי בדיקות מקווה שהפעם אני ילך ) תודה על היותך ...
באמת עצוב...זה הגוף שלך ואינו נפרד, בבקשה דאגי לעצמך למישהו מבחוץ שידאג שיעצור משהו אחר אותך....זה עוזר.
תודה על הכוונות הטובות שלך בכל פעם . לא יודעת יקרה אבל בתחושה שלי ולא מדברת רק על כאן את מודדת אותי , את עצמך , אחרות בשפיטה לא פשוטה ...האמת שרוצה לכתוב לך על זה כבר מזמן יודעת שזה בהחלט שלי אבל השפיטה הזו גורמת לי לצורך להתגונן ואני , אני עושה כמיטב יכולתי בכל רגע נתון ..מחויבת מאוד מאוד להחלמה שלי . צמיחה או לא זה לא העיקר ,מה שחשוב זאת התנועה כל הזמן קדימה .. אכן בסופו של יום זה הגוף שלי , לכן כתבתי הגוף שלי למרות שבתחושה שלי הגוף הזה הוא לא יותר מקליפה שבאה לשרת ...עצוב אבל אלו הם תוצאות הפגיעה בי ... כן אני משתמשת באנשים מבחוץ כדי לעזור לי בטיפול בו אבל מאמינה בלקיחת אחריות כך שזה לא ממש פתרון יעיל , זה שוב שמישהו אחר ילעס את מזוני ... עצם זה שאני כותבת את הדברים זאת עזרה לעצמי ואת יודעת בסופו של יום אנחנו שתינו מדברות על אותם דברים בולמוסי אוכל זה בדיוק זה ..הרס עצמי ונזק לגוף . מיכל יקרה באמת שכותבת לך את הדברים מעומק הלב ,לא רוצה לפגוע בך והלוואי ויכולתי לשבת אתך בצד על כוס קפה ולא ככה ...ובכל זאת כואבות לי התגובות שמנסות להשוות אותי לאיזה מודל כזה או אחר ...שלך באמת
אודי הניתוק עוד יותר גדול הוא בכלל..הפרדה מוחלטת מבחינתי אין לי גוף ..מכוון והשעון כנגדי והבריאות גם כן . מנכיחה את זה כאן וגם בטיפול .בכל דרך אפשרית למצוא קצה זנב שאצליח אולי אפילו בכאילו לחבר . זה עצוב אודי כל כך להבין את הניתוק לראות אותו ובכל זאת להמשיך לאחוז בו ..תודה שאתה מבין .
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
