תקווה

היי מיכל, סוריקטה, אביב ומי שבעץ שלמטה? פותחת כאן מחדש כדי שיראו. לא בא לי ללכת לאיבוד שם בסבך... מוקדש לכל אחת ואחת.... כשהלכת בערפל וכבו האורות גיששת את דרכך באין מוצא שביל או משעול אף אחד כבר לא שומע את צעקתך הכל אבוד סמיך ושחור יד מרחוק נשלחה בקושי נראית שקופה דקיקה האם יתכן? שאלת את עצמך... את קולי אף אחד לא ישמע המשכת ללכת והדרך פתלתלה השביל לא נראה ואין אופק התגלגלת במורד וקול נשמע ממרחק האם יתכן? הרי את קולי אף אחד לא ישמע עייפת מלצעוק הגרון כבר יבש טיפת מים לא נראית איבדת כיוון איבדת תקוה הרי את קולי אף אחד לא ישמע אך גם ממרחק מעבר לגוף הכתוש היד שלא לוטפה הכתף שלא חובקה מעולם הגוף שבך שצולק בשנים נפשך שידעה מרורים תשווע לטיפת טל, למים חיים לאיש אשר יושיט לה ידו והיא תאחז בו, לא תרפה.

תודה על המילים קראתי כמה פעמים שלך ??? תודה על יד מושטת מושיטה חזרה מה שלומך יקרה ??