אודי יקר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
עצוב לי כל כך אודי .... אני כאן כל כך הרבה עסוקה בטכני ובקושי של הקבוצה . יודעת שזה כבד עלי ובכל זאת לא יכולה לעמוד מהצד ולא להושיט יד לעזרה . כמו לעמוד על סיפון אנייה ולראות אנשים טובעים מבקשים מפלט והגנה ולא להושיט מצוף...ברור ששומרת על עצמי ולא אקפוץ למים ללא חגורת הצלה ובכל זאת זה כל כך מעייף נפשית ההתעסקות עם הפורום... ואני זקוקה לפורום מאוד כרגע... באותו יום שנסגרה כאן הדלת הוא השתחרר...באותו יום גם התומכת הנפלאה שלי עזבה ויותר אין לי תמיכה כשאני יוצאת מהשעור הזה .. והשעור הזה כל כך מטלטל לא בטוח שלא מתחתי את החבל קצת יותר מידי זה העיר חלקים כואבים מאוד דכאוניים חלקים שכל הזכרון שלהם זה ..... והמטפלת עשתה איזה שינוי בעצמה ו...כל הפגישה הם לא הפסיקו לבכות שהיא נעלמה וזאת לא היא ..אודי עייפתי באמת עייפתי מלהיות אני ... די זה יגמר פעם . אודי זקוקה למילים רכות שייתנו לי כוח ....תודה שאתה כאן
הי יקרה, גם אותי העניין הזה מטריד ברמה שממש מסיחה לעצים אותי ממעשי היומיום. אבל לגמרי הלכתי לישון בלילה והפרדתי. כן, כדי לשמור על עצמי. מנסה לומר לעצמי, שתפקיד הסיוע בידי אנשי ההצלה (התמיכה של דוקטורס) ולי אין כלים. עצובים המקומות אליהם נכנסנו. דמיינתי לי פקק תנועה של כלי רכב. מכוניות. אולי גם קטנועים ואופניים, ובו דווקא שתינו הצלחנו לעבור כי אנו הולכות רגל. גם לי עצוב לי מאד מאד על הפגיעה של אנשים פה. מאד. ואני גם כועסת. אבל אני רואה שמאד מנסים לעזור במערכת וזה מחמם את הלב, מרגיע ומשקיט. לפי שעה. אני אתכם, סוריקטה
סוריקטה ..האמת ובכנות זה לא הפורום שמטלטל גם אני ישנתי בלילה ,וכן עכשיו שיש למי לפנות מקווה שכולם יסתדרו מולם ..זה בדיוק ואפילו יותר המקום הזה שבמבי דיברה עליו. קשה לי באמת להיות אני עייפתי. כל דבר טריגרי הכל מפצל ומטלטל..המטפלת שינתה משהו קטן שעה שלמה הם (הקטנים) בוכים ואומרים לה שזה לא היא ...וזאת רק דוגמא אחת מיני רבות ואני יושבת שם שומעת את עצמי בקול של ילדה בוכה על שטות כזאת .. נותנת להם מקום נותנת מקום לתסכול שלי מול הטרוף שלי עצמי . ומצד שני יש תפקוד עבודה בית לימודים הכל בקונטרול בשליטה מלחמה פנימית אין סופית ...עייפתי באמת ואני שמחה שאת שומרת עלייך שבת טובה ...
הי שוב, רק לומר סליחה שנכנסתי למקום ההוא, לא ידעתי בכלל שאני שם, הטלפון הקפיץ אותי ללא ידיעתי, וההודעה נשלחה בטעות. איני קוראת, מחטטת או חופרת במקום שהוא החלקה שלך. אני ממש מצטערת שזה קרה. אשתדל גם להיות כאן פחות. ומסתבר שבאמת לא ידעתי איך לעזור כאן. סוריקטה
את השתגעת ...את רצוייה כל כך גם שם חלקת אלוהים קטנה הרחק מעיני טרול ים וכאלה ....לא מפנייך . בבקשה יקרה שלא תעיזי להיות כאן פחות ...ואף אחד לא באמת יכול לעזור לבנות רק צוות דוקטורס.
הי אביב, גם אני מתפעל מהיוזמה וההתגייסות שלך. כל הכבוד. הדברים יירגעו ויתייצבו. שינויים זה לא דבר פשוט, אפילו שינויים מהסוג הטוב. אבל י שפעמים ששווה המאמץ. אני מקווה שגם הפעמים הללו יתבררו כשוות. תודה לך, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
