זו פעם ראשונה ראשונה מאז ש
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אתם יודעים, אני מרגישה, ואולי אני טועה, רואה עקום, ובכל אופן, אני מרגישה שזו פעם ראשונה ראשונה מאז שהפורומים של דוקטורס קיימים (וותיקה ומכירה אותם כמעט מעת היווסדם, למרות שלא כתבתי בהתחלה), שסגרו המון פינות ואין פרצות. כוונתי לרמה העממית. שלנו. המשתתפים התמימים. בשביל האקרים אני מניחה שאחרת. אני ידעתי על המון מקומות פרוצים. לא רשמתי כאן, כדי לא לתת כל מיני רעיונות זדוניים, ולא ארשום, כדי לא להבהיל בתיאור של מה היה פרוץ. כנראה שגם בשל כך, הסדר המחודש והמוגן, אולי, לנו עצמנו היה פשוט פחות להיכנס. בואו נדבר על הגנות והמחיר שאנו משלמים. וגם, חשבתי גם על עניין הפיצול. תהיתי בעבר מול המטפל כיצד זה שבנות שיש להן היסטוריה נוראית הצליחו להקים משפחות, למשל, זוגיות, יחסים, ללמוד, לעבוד, חברים ועוד ועוד (ואני יודעת שהפער מכאיב באופן בלתי נישא). השיב לי אז המטפל שכנראה אצל אנשים מסוימים הפיצול הוא חד, ואני 'אכלתי אותה' ואצלי זה כנראה קצת שונה ולכן כל תחומי החיים נחבלו ולא תפקדתי בשום מקום בערך בארבעים שנותיי הראשונות. וגם אחר כך, ממש מעט יחסית. אז אולי אני באמת במקום שפחות מבין. ואולי איני זוכרת נכון, ואולי היום היו נאמרות לי מילים שונות. אבל בבקשה, אל תתקיפו את זה. בבקשה. די. אז כן, יש לי 'פריבילגיות' של אדם מאד בודד. שבוע טוב שיהיה, סוריקטה
את יודעת גם אני חשבתי הרבה כשכתבתי לך על שני הערוצים והמחיר. אצל כל אחת זה שונה. לא יודעת איך מרגישה כלפי זה באמת ..אבל אבא שלי כן כן זה שפגע בי לימד אותי המון כוחות לימד אותיהמון חכמה. הוא היה אדם חכם חברותי עם כישורים וכריזמה מטורפים ככה שבמידה מסויימת הוא נתן גם הרבה טוב . יותר מזה הפיצול אכן עבד לטובתי מכוון והוא מגיל קטן אז תמיד היה לי אותי . ...וברוב חכמתי יצרתי לי גם דמות אמהית שמצליחה להרגיע לאסוף לחבק בקיצור אמא מטיבה ...וככה התנהלו חיי . האמת שזה היה כל כך מנותק שחייתי ללא זכרונות רעים הכל היה טוב ונעים ... אבל סוריקטה אני גם אדם בודד ואולי אפילו מאוד מאוד ...כן יש זוגיות כן יש ילדים אבל אף אחד לא באמת מכיר אותי אף אחד לא באמת יודע מי אני ...זוכרת את אורי שנכנס לכאן והיה מופתע עד כמה הוא לא באמת הכיר אותה...ככה אני עם יד מושטת קדימה שומרת על כל העולם הפנימי . ואללי ממש לא יודעת מה הערוץ הטוב יותר שנהם יקירתי פגום עד מאוד מאוד .. כואב ועצוב. אנחנו שורדות את החיים אנחנו לא באמת באמת חיות ... הי ושמחה שאת כותבת את כאבך ומחשבותייך חיבוק ענק ענק.....
את יודעת סורקיטה זה בדיוק העניין הגנות ומחירים. אישית נישאתי כדי להגן על עצמי מעצמי .. כדי לא ליפול למקום שאבא ייעד אותי . נישאתי בגיל מאוד מאוד צעיר זוגיות שהיה (ועדין ) 9בא כל מה שצריך מלעצור אותי ...סוג של כלא בראיית חלקים מסויימים. היום ברור לי שהצלתי את עצמי מחיים של זנות ורחוב ... וכל חיי שומרת על קשר אוהב חם עם משפחתי עם מי שפגע בי הגנות של נורמליות לא מודעת בכלל לעיוות ...וגם היום שמודעת מחבקת את אימי מרגישה איך כל תא בגופה מבקש להדוף את החיבוק ...מודה לה שעושה מאמץ גדול ולא הודפת סוג של תיקון עם טעם חמוץ . וכותבת לך ומרגישה איך העיניים ממצמצות רגע לפני ניתוק ...הגנות☺😍 ומחשבים.....לא מבינה בהם בכלל.... 🙅🙅🙅🙅🙅
הי אביב וגם לכל הבנות שקוראות, עם סיפורים כאלה גם אני חושבת שכולנו במקום מאד בודד. אבל יש מטפלים שקצת יודעים, עדים. השיר המתבקש להתנגן בראש: "לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה" ♫ מסתבר, אביב, שידעת להיות חכמה וידעת לראות היכן את חזקה. מפעים. מחירים, כן... לכל המעוניין - אפשר לרשום רגשונים גם דרך המחשב. נכנסים לאתר הבא: http://emojipedia.org/ בוחרים את הרגשון שרוצים ולוחצים copy . הוא עובר ללוח ואז מדביקים. אני חברה של משחקים. הבנתי שאומרים שאחד מהמאפיינים של אנשים עם פסיכוזות הוא שאינם אוהבים לשחק. סוג של נחמה? המשחקים - ידידיי. הבה נשחקה 🌍🏠☉⚽🏓🐑🐳 עוד נדבר, סוריקטה
סוריקיטה יקרה אני מתקשה להבין אותך ואולי זה בגלל שעברית הוא לא שפת אם שלי או בגלל סיבות אחרות. בכל מקרה מרגישה המון כאב במה שכתבת. לגבי הפיצול כמה שהבנתי, ההרס הוא עצום.. אני כן הצלחתי להקים משפחה וגם להרוס אותה, כן למדתי ופטרו אותי מספר פעמים מהעבודה... כותבת את זה כדי שתדעי שלא תמיד מה שנראה "נורמטיבי" מבחוץ בהכרח כך... בכל מקרה סוריקטה יקרה.. אני כמוך לא רוצה שישפטו אותי.. וגם מנסה לא לשפוט את עצמי(עוד יותר קשה) מקווה שחלק ממה שכתבתי קשורה למה שכתבת ואם לא תתעלמי איתך.. שמחה שאת כאן, ינשוף
ינשוף יקרה, תודה רבה מאד על השיתוף והרחבת התמונה. קשה מאד... כואב מאד... לא הוגן... יכולה להבין שהכתיבה שלי לעתים מורכבת מידי, עמוסה מידי, ארוכה ולכן לא מובנת או פחות ניתנת לעיכול. וחוצמזה יש את אודי. אלוף התמצות. שלך, סוריקטה
ואיזה מחיר אנחנו משלמים כדי לנסות לשמור על זהותנו, ואיזה מחיר אנחנו משלמים כדי לדעת מי אנחנו. 😢 מחשבות אחרי לילה של חלומות מסוג חרדות הערבוב (היעדר פרטיות, דברים טובים שנשברים והופכים להיות מטנפים, וביובים מוצפים באופן חונק ומטביע) מדוע עכשיו (בחודשים האחרונים) אני תוהה. מדוע... סוריקטה
יקרה נושא כואב ומעורר פלצות ומפלצות.... גם אצלי זה עורר את כל המערכת...עצוב בעיקר להבין מי אנחנו...אתך חיבוק ואת יודעת זה שחלק אחד שלי כאילו לא נפגע זה בדיוק המקום שאני לא מאמינה שבאמת נפגעתי מאבא (את האחרים תמיד זכרתי ) בטוחה שממציאה לתשומת לב או טרוף אחר... עצוב
... ובנוסף לכל, כנראה שצריך גם לפעמים קצת מזל 👐 סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
