ידעתי שלחלק הזה לא תהיה התייחסות....

רק לחלק של הכניסה לפה, חבל שכך אודי וזה עצוב לי כל כך... מעתיקה מה שכתבתי והייתי רוצה שתגיב לזה גם. "לא שלמה, ממש לא, אפילו די שבורה ועייפה, התחלתי לספר בטיפול, כאילו מישהיא אחרת הרגשתי, לא אני..כאילו נוגע לא נוגע בי בכלל...יש הסבר לכל זה? האם החיובי בין הפגישות פתח את השלילי האמיתי שלי??????מה דעתך?????"והאם יתכן ששלילי אחר גורם לשלילי הכואב והפנימי שלי להשאר שם??יש מקרה כזה??? אתה יכול לומר משהו???? ומצאתי את עצמי בורחת לשרותים כמעט מקיאה בגלל סיטואציה שקרתה ועוררה... ובפגישה שלנו היא אמרה" שאין אצלי משהו פסיכוטי" ואמרתי שאולי זה נס שאין לי תופעות של אחרות...היא אמרה שזה כוחות שלי אבל דווקא מרגיש לי לא שפויה. שסתם עושה עניין כזה מכלום......וכל כך קשה:( חיכיתי לך...שתגיב משהו גם לרגשות...וכזה הרגשתי שרק הטכני מעניין אותך. מצטערת אם זה נשמע לא טוב אבל ככה מרגישה :( שעצוב לי....עם הרע נשארתי לבד ללא מענה.

הי מיכל, שבוע טוב, שבוע טוב, הייתי בוחרת קצת לתקן את הניסוח. לא ידעת. שיערת, אולי חלק בך ציפה, משך למקום מסוים ובדיעבד גם התרחש והגשים את עצמו. אבל רק אז בא הלינקג' הזה של 'ידעתי!'. אני סבורה שכמעט תמיד מענה יהיה חלקי, או לא מדויק בול. גם בטיפול וגם בכלל. אכזבה ועוד אכזבה. ואנחנו, אנחנו צריכים לזכור שלא על זה בלבד ייפול ויקום. היו הרבה רגעים אחרים, ותהליך. לפעמים דברים כן מצליחים כמו שאנחנו רוצים, אבל ראי איך, איך אנחנו מיטיבים לזכור את אלו שלא צלחו ולדחוק הצידה את אלו שכן. שאפילו מאד כן. לפעמים כותבות גם בנות אחרות, ואודי מעודד שיח, (מעכב תגובה או כותב מעט כדי לפנות מקום, כך נראה לי) ובסוף מה שקורה הוא שמחכים רק לתגובה ממנו, או מתייחסים כמעט בעיקר לתגובה שלו, וזה קצת עצוב לי. בהודעה ההיא שכתבת ההכרזה על הטוב הייתה בכותרת ומובהקת, והקושי הצטנע לו, ובסוף כבש את המקום. שבוע טוב, איתך, סוריקטה