מוצפת.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ההודעה של במבי צועקת כל כך באדום דם ...אוף אני יודעת שכולם הגיבו לה אני בטוחה ובכל זאת זה צועק כל כך. ויותר מברור לי שאודי אם לא ניכנסת אתמול גם מול הודעה כזו זה אומר שאתה הכי עמוס בעולם וחושבת אולי לא לכתוב לא להעמיס .. ...וזה יושב כל כך טוב במקום המוצף שאני נמצאת בו . שבוע מאוד מאוד קשה ועם זה המון כוחות . נסעתי לאמא מסע לשורשי ומסע על פני המדינה מקצה לקצה .. הרבה יותר שלמה עם עצמי יותר מקבלת מפנימה שהיא עוד רגע לא תהייה ואני לא רוצה להשאר בחויה הנוקשה מולה... יוצאת ממנה ו(הקטנים ) הפנים סוער לא רוצה ללכת תחושה קשה של פעם אחרונה ..מפחדת מנבואה שמגשימה את עצמה דוחקת לא נותנת לתחושה מקום ...הפחד מטלטל והפיצול חוגג ...יודעת שחייבת לעבוד על זה כי ברגע האמת אני אלך לאיבוד .. המון רגשות מציפים מול אמא מול הזכרונות מול התובנות ...ואודי זה לא כיף להרגיש גם אם זה חשוב ....
טוב שלקחת מקום...כי לכולנו מגיעים מקום... "אימא" דמות טעונה עבורינו טוב שיש מקום בטוח בטיפול שתוכלי להביא את הדברים... איתך בנתיים..אוהבת
https://www.youtube.com/watch?v=uMkjzIGss6A פשוט מדוייק כל כך היום פגישה שלמה מנותקת וחלקים חלקים מדברים מגרוני ואני איננה אבודה בתוך השגעון של עצמי ....עייפה , זה כבר יותר מידי זמן