הפורום ואנחנו .......

אודי תודה רבה על האפשרות לפתוח בשיח כזה , לא מובן מאליו !!!!!!! בנות יקרות ואודי .... אכן רוני נושא שלדעתי כולנו הופכות בו , מודה שיש רגעים שאני מהרהרת בני לבני אם אודי יהיה כאן נוכח יותר , משמע יעלה הודעות מוקדם יותר יגיב אולי כמו בעבר בכל יום (בלי המנוחות) האם הדברים יישתנו ... אולי ?? ואז מה זה בעצם אומר עליינו על הפורום , שכל המטרה שלנו זה שיהיה לנו דמות מטפל , כמו בפנטזייה , שהיא כל הזמן זמינה - 4 ימים בשבוע - ובעצם מחזק את הצורך (רצון ) לתשובה מיידית להגנה כל הזמן של דמות המטפל. קצת כמו בסרקזם של סנדי בעבר על עצמה עלינו... יש איזה שהוא קביעות וסדר גם בתוך העומס של אודי היום ..ניכנס בראשון לעיתים מוקדם בבוקר לעיתים בחצות ועונה בשני , וכנ"ל לגבי רביעי וחמישי. השינוי הזה החוסר הזה הריק כן מטלטל אולי אפילו מפחיד ומעורר את חרדת הנטישה מודה גם לי מאוד מאוד קשה לראות את הפורום עם הודעת מנוחת סוף השבוע עד ראשון בערב או בלילה ..ויחד עם זה אחרי הפחד הראשוני אני מזכירה לעצמי שאודי שם וההודעות שאני מעלה יעלו בסוף ויקבלו מענה אוהב חם מכיל נוגע ...אבל לא מיידי ..אתם יודעות אישית זה הוריד לי מרמת האובססיה מזכיר לי שאני יכולה וצריכה לסמוך על עצמי . השדרוג הזה כן אודי טראומטי הציב בפני מראה כואבת , אחריות על המקום הזה ...של מי כמה ולמה .. מתוך הקבוצה הגדולה שהייתה כאן ...נשארנו די הרבה בסה"כ אבל וזה האבל הגדול מי כותב בפועל ... אז נכון להיום אנחנו כאן לפי זכרוני סליחה עם שוכחת מישהי שנרשמה אבל לא כותבת ... סוריקטה , רוני , מיכל , ינשוף , במבי , חנה , מיקה , שירה , גולם , לאה , איה , חלום , גילת 21 , סמבדי , קוראת קבועה ,ליעד , ואני .... 17 בנות רשומות !!!!!!! בפועל רוב השרשורים או הענפים כפי שאנחנו קוראים להם כאן הם אני וסוריקטה סוריקטה ואני ...ואז ינשוף ורוני מיכ במבי ומיקה .... לעיתים אני מזדהה עם סוריקטה בשאלה אחריות יתר??? האם אני לוקחת עלי יותר מידי , אולי ??? אבל , בעבר די עמדתי בצד , בכאב (כי נאלצתי לעזוב את הפורום שהיה הבית שלי ) וראיתי איך כשהמטפלת שניהלה אותו נאבקה בלהיות או לסגור מתוך עומס שלה , ראיתי גם פורום שכן כאן דועך והולך כי המנהלת לא יכלה להיות בו וכשחזרה הפורום מתעורר ...וגם אז חשבתי לי שהאחריות היא עליינו ... מי שהמקום חשוב לה זה הזמן להבין , שאודי כאן לא נשבר לא הולך לשום מקום אבל אם לא תכתבו לא תצאו ממקום הנוחות שלכם (וכל הסיבות מוצדקות , חשש , פחד , אי נוחות , קושי להגיב , קושי לקחת מקום ועוד...) לאודי לא יהיה למי להגיב .... תסתכלו שבוע שעבר בן שלישי לשישי ...שלוש הודעות שלי ואחת של סוריקטה (וכן היו בעיות טכניות ובכל זאת).....חדי עין יכלו לראות שנעלמתי מכאן לתקופות של מעל שבוע בלי הודעה אחת .. גם אני נשברת , אז אם המקום הזה הבית הזה חשוב לכם ...תתעוררו !!!!!!!! והכי מבינה כמה זה מטלטל לראות הודעה שהעלת כשאתה צריך עזרה יד תמיכה עומדת אדומה מבויישת כמעט יום שלם ...אבל האם נהייה מסוגלים בכל זאת לזכור שבסוף כן תהייה תגובה ויחד , האם נרשה לעצמיינו להרגיש את היחד גם שכרגע הוא איננו ... ובנימה ממש אישית ..אתן יודעות מבינה עד כאב שאף אחת לא מגיבה אפילו לא באייקון על הודעות כאב שאני מעלה לאחרונה , באמת מבינה וכאן באמת שאודי עוזר כשהוא מזכיר לי שזה בסדר. אבל חייבת להגיד שכתבתי הודעה שהכותרת שלה הייתה "צריכה עזרה .." התאפקתי לכתוב לאודי שלא יגיב כי באמת רציתי מחשבות / קולות / הרגשה שלכם של מי שנאבק בים של בושה וקושי ...אף לא מילה פרט לאודי ...וכן זה שלח אותי למקום שמנסה להבין מה אני אביב עבורכן כאן בקבוצה ... אז כן כבר פתחתי עצים כאלה בעבר והבנתי שמה שחשוב כאן לרוב זה ההודעות של אודי ובכל זאת... ואודי , כמה מילים גם אלייך איש יקר , מודה לך באמת על המקום על כך שלמרות ויחד עם העומס אתה כאן , מחוייב בצורה בילתי רגילה אליינו .. אבל כן , הפורום עבר טראומה ואני זוכרת את המילים שלך "כבר עברנו סערות בפורום , לאט לאט ..דברים יתאזנו חזרה " ובכל זאת אודי הפעם מרגישה שאנחנו זקוקות ליד שלך לכיוון לעזרה ..מבלי לגרוע באחריות שלנו ..לא יודעת אודי מה בעצם אני צריכה ממך , אולי אולי שתרגיע את המקום המפוחד הזה שמרגיש נטוש שמרגיש שהרצפה נעלמה לו ... ותדעו לכם כולכם שאני אוהבת אתכם את כולכם וממש אבל ממש לא מוותרת על המקום הזה !!!

אביב..... את כזו רגישה ומקסימה

רוני תודה ...ומודה לך שהעלת את הנושא . שעשית זאת בכבוד והערכה לאודי ולא ויתרת על המקום הכואב שלך לא ויתרת על עצמך.זה מקסים בעיני..

היי אביב יקרה אין לי הרבה מילים... סליחה אבל אני איכשהו כאן כמה שאני מסוגלת... גם כאן מרגיש לי כמו רוח רפאים...לא מרגישים הכי בטוחים כרגע..אוהבת, ינשוף

את בסדר גמור יקרה . כמה ואיך שאתמיכולה ואת צריכה...ואת תומכת כאן מאוד מאוד ותמיד תמיד איתי....אוהבת ואת יודעת את זה .🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅

הי אביב, ברגע שאני מגיבה לך זה עלול להיות שוב אביב וסוריקטה, סוריקטה ואביב... לפעמים אני בוחרת לא להגיב כדי להשאיר מקום לאחרות, ולפעמים יוצא שזה רק לאודי. לפעמים בקושי יש לי זמן. או כוח. או חשק. ולפעמים אין לי מילים מגובשות מספיק. גם זה קורה. איני רוצה להרגיש אשמה אם לא רשמתי תגובה, ואיני רוצה לבחור להשיב מתוך החרדה הזאת שמא יאמרו שהייתי אדישה לכאב של מישהו. שהאחריות עליי. מאמינה שאלו יכולות להיות גם מחשבות של כל אחד כולל האיש שמנהל. לפעמים, אחרי יום שלם שבכלל לא זכרתי שיש פורום, אני חוזרת מהעבודה ושואלת את עצמי - רגע מה אני עושה פה בכלל. ואז מסתכלת בהודעות שכתבתי (גם אם לא פורסמו עדיין - הן בזכרון של המחשב אצלי בדרך כלל) ואומרת, וואלה, אני כתבתי את זה. באיזו נקודת ריכוז הייתי. ואת יודעת - לפני כשבועיים כשהייתי שבורה שבורה כתבתי את זה בפייסבוק. והחברים - חלקם אנשים שמכירים ופוגשים אותי במציאות. קיבלתי שני לייקים. זהו. ואני שואלת את עצמי איך יש אנשים שיכתבו שקיבלו חתך באצבע ויקבלו המוני תגובות. לפני כמה חודשים הייתה לי פציעה פיזית, שבר. גם זה הוחלק להרגשתי. מה אני עושה לא נכון, או איך בניתי אותי מולם כל כך שקופה. כיוון הויתור מושך אותי. ככה זה. מי יודע, אולי אף אחד לא אמר מפורשות, אבל מתים שאני אעוף. כתיבה בלשון רבים משמעה עפי"ר השלכה. כן... אני אוהבת לראות שטף, גם אם איני משתתפת באופן פעיל. כאילו משמעו חיים בעיניי. אבל שוב, עניין של מידה. זה היה פה. וגם פעם היו כמה וכמה מקומות כאלה (פורומים) ובחלוף הזמן נשאר כמעט אחד. הנוכחי. אולי קצת לא פייר כלפי אודי. וגם - פה, לעתים, אני מרשה לעצמי לכתוב דברים שאני שותקת במציאות (כמו למשל התגובה, אולי השגויה, למיכל בעניין המטפלת לתינוק). כנראה, שהייתי חושבת לי בלב ושם זה היה מסתיים. עדיין, גם פה, איני מספרת הכל וגם איני חייבת. עצורה פחות מפעם, אך עדיין. ועוד דבר - פחות אוהבת לפתוח הודעות חדשות (שבאיזה מקום גם כאילו מחייבות את אודי לענות. הייתי רוצה שתבחר מרצונך ולא מדרישה להשיב בהמשכיות, אודי, אך אני מכירה את הפורום וזה כמעט ולא קורה). אוהבת את ההודעות מוצנעות. לא זועקות באדום, מצמיחות ומענפות עצים. אבל בפורמט הנוכחי, הן כנראה עוד יותר נעלמות. כאילו כתבתי וזרקתי. וגם - כל כך הרבה מילים - מי באמת יקרא ויתעמק. סוריקטה

יודעת שקשה לך לקבל שקוראים אותך ואת חשובה ויקרה עד מאוד כאן. מתארת לעצמי שגם בחוץ את חשובה עד מאוד רק אולי את לא ממש מבחינה בזה או אולי עוצרת את מי שרוצה בטובתך .. לייקים לא מדברים אלי ולא אומרים לי כלום (גם אין לי פייסבוק) מה שכן יכולה לאמר לך על כאן .. את לא באמת נותנת לעצמך מקום .די בורחת לעצים ישנים ואם את כותבת על עצמך את מצניעה אותו שלא ממש יבלוט. קחי לדוגמא את הנפילה ההיא כתבת עלייה בן השורות אבל הדגשת חוזק עסקים כרגיל.. כשאת "מתפרעת"ומרשה לעצמך לבקש תהיו איתי לא חושבת שיש כאן אחת שלא איתך ...יקרה גם אני כזאת באה ממקום של כוחות וכן יש לנו כוחות נדירים ויחד עם זה . זה מה שרואים אצלנו ...ומכוון ומערכות היחסים שלנו הם השלכות ואז זה יחסים עם תלות הדדית משהו קרבני ..כשאת לא באה מהמקום של המושיע את חוטפת ונפגעת ואולי אפילו תוקפת ומתקרבנת ... אשתף אותך שבוע שעבר הגעתי למצב של תחתית בבוקר לא הייתי מסוגלת לקום לעבודה ...קמתי ...הכרחתי את עצמי ,ואז בהבנה שאני במצוקה ובעיה נסעתי למרפאה לקחת זריקה של בי 12 .אני אמורה לקבל כל שבועיים הולכת אחת לארבעה חודשים ...הדעתי למרפאה אני אומרת לאחות אני מגרדת את התחתית מרגישה את הדיכאון מבצבץ אולי זה יעזור.. היא עונה לי את בדיכאון את כל כך מלאה מרץ וחיות...ותמיד מחייכת את לא ניראת...סיפור חיי...וכנראה יקרה גם סיפור חייך .. כשאני כבר אומרת שכואב פיזי אומרים שאני מקטרת...למה כי אנינו פוחדות לקחת מקום ושכבר עושים זאת זה מנותק וקרבני ולא ממקום ישיר של כאב. של אדם שבטוח שזה בסדר לקבל תמיכה..אנחנו באות כמו מקבצות נדבות מלאות באשמה ובושה שלקחנו מקום.. תיראי כשאני כותבת כאב תמיד מבקשת סליחה חמה שמישהו יהיה שם עבורי אם אני בעצמי מתנצלת ואומרת שאני מפריעה.. ובקשר לתגובות כאן מסכימה איתך ולא כתבתי ממקום מאשים כתבתי את זה ממקום מהורהר של מה אני עושה כאן ?למה אני נלחמת ,ומה בעצם אני רוצה להשיג ... חושבת שכולנו מגיבים מהבור של חרדת הנטישה כל אחת ממקום אחר.. עצוב וכואב ...אבדנים בסיסים של תקשורת ראשונית לקוייה וחרדה .🙅😻☺

ובקשר לענפי המשך... מבינה אותך אבל כדי שיראו או אם כמו שבוע שעבר היה לי חשוב התגובה של אודי אז בעצם צריכה לכתוב הודעה שיש המשך אז יוצא שאודי מגיב פעמיים...אז מוותרת על זה מראש ורק במקרים מיוחדים כמו שבוע שעבר שהיה לי חשוב שהאיזון יהיה בעץ שפתחת כתבתי ככה. בדרך כלל במבנה הפורום היום זה נעלם ולא נראה ..

אביב יקירתי, באמת תודה. וקראתי, אני מקווה, את כל הודעותייך המושקעות היום בענפי העצים. (אני על המחשב עכשיו. במחשב רואים פתוח). וס"ה עכשיו אני בסדר. סוריקטה