......................................................

משוטטת ברחובות אפלים, מטושטש האופק, חלול היקום, ערפל סמיך יורד על כתפיה, עיניה תועות בדרך לא דרך . מהלכת ללא כיוון במקום הלא נכון של המפה, חנוקה וכאובה בישימון, לא יכולה להניח לנפשה. לפתע יצאה אנקה כאובה מתוך גופה העייף וגרונה הניחר, לא נשאר לה דבר. היכן תמצא החמלה? היכן מסתתר יופיו של עולם? אין מקום למנוחה, נפש טרודה, מחשבה אפלה. צונחת עם שחר לרגלי המיטה חלום בלהות, סיוט מתמשך ואין כף יד שתרווה צימאונה. היום הראשון של האביב..כמה אירוני... ולומר שאני בסדר למרות ואף על פי כן, תמיד אנחת על שתי רגליי גם אם אפול לתהומות...אז לא לדאוג...

הי מיכל, ילדת אביב, נכון? והיום חל תאריך יום ההולדת שלך (?) ברכותיי, יקירתי. ומקווה שתוכלי לבלות ולהנות לך ביום המיוחד והמסובך גם. ובאשר לשיטוט ולזעקת השבר הצמודה לו. - מוכר כל כך. נקשר אצלי עפי"ר לאובדנים. והיו כאלה, כפי שכבר סיפרתי, אצלי, בזמן האחרון. וכמו שהבנתי שאודי אמר, לעתים כאלה שנחווים כמוות. אתמול, ממש אתמול היה לי יום כזה, של כביכול ילדה אבודה שמסתובבת לה ברחוב ללא אוריינטציה. בימים כאלה, מדהים, כמעט תמיד, במציאות, יוצא לפגוש בעלי חיים אבודים ולנסות להשיבם הביתה. וכך, בדרך אוספת לי אנשים, כן, אנשים, לרגע, מיוחדים מיוחדים, שכלל לא הכרתי קודם, שמלווים אותי במשימה. אני לא יודעת איך זה קורה. אתמול היה לי יום כזה. שלך, סוריקטה

וואו סוריקטה, אכן, זכרת נכון. 21.3 אתמול הייתי אצלה בדיוק בתאריך, כאילו יצא מכוון מלמעלה...הרגשתי קצת לא מחוברת כאילו הזעקה אינה שלי...קצת נתק, והרי אנחנו בעד אינטגרציה, לא ממש עבד :( ילדה אבודה זאת תחושה שמלווה אותי די הרבה...אובדנים מבחינתי כאילו לא אכפת לי כי לא נקשרת לאיש...אבל בעצם אני עם פחד נטישה, איך זה מתיישב יחד? איני יודעת...אני אמביוולנטית בהמון דברים. תודה על השיתוף. ושזכרת אותי :)

מיכל יקירתי, הרשי לי להאמין שאת כן נקשרת ואפילו מאד, ואולי זה מציף כל כך שהנפש משתמשת במנגנוני הגנה של לכאורה איבוד הכרה. גם עליי אפשר לומר שאני מאד שומרת מרחק. אולי לא נותנת לעצמי להרגיש ממש ממש בזמן אמת, והנה - כשאני מתבוננת על הקשר עם המטפל, על הקשר עם השכנים, על הילדים בהם טיפלתי, על התגובות העוצמתיות שלי הקשורות לפרידה מהם. כנראה שיש קשר, עם אנשים. עם בעלי חיים כנראה שאני לעתים מרשה לעצי להרגיש יותר בזמן אמת. הם גם כאילו פחות נפרדים, וגם פחות מצפים מהם. שום בעל-חיים שאינו אדם, למשל, לא ירים אליך טלפון לשאול מה שלומך, את יודעת... בחיבה, סוריקטה