הי אודי....................

הממ, אני אכתוב הודעה רצינית עכשיו הטיפול הזה מתחיל להלחיץ אותי, אני מרגישה שמגיעים לאזורים שקשה לי איתם מאוד. וכאילו, ההרגשה היא שלא משנה כמה זמן אני אהיה בטיפול , אני עדיין אשאר קצת חריגה ולא כמו כולם. אני מבולבלת ולא מבינה אפילו ממה. אתה חושב שאני צריכה להפסיק לכתוב הודעות ילדותיות כאלו? יש לי מין דחף כזה לכתוב דברים ילדותיים ומטופשים אני אפילו נהנת מזה קצת... איך אפשר לתעל את הנטייה הזו למקומות יותר מותאמים?

הי מיקה, מה אגיש, אני, למשל, הייתי מוזרה ואשאר מוזרה, ובכל זאת אחרת. אז מה אם חריגה. אני אוהבת. רצה עכשיו איזו פרסומת אמנותית על תחנות האוטובוס - אנחנו אוהבים את המוזרים (או החריגים). מאד משכה את עיניי. הודעות 'ילדותיות' - אולי מנסות להיות בן, נער. אולי, כי לבנים בחברה שלנו לכאורה מותר יותר להתפרע, לעשות שטויות (ללכת מכות, ופלוצים וגרעפסים, נגיד). סוריקטה

תכלס מה זה בכלל "מוזר" הרי הכל בעיני המתבונן ועל פי השוואות וייחוסים שהוא עושה לא יצא לי לראות את הפרסומת, מעניין אני אחפש... אני רוצה להיות בת ולא בן... :-(

הי מיקה, המילה בפרסומת היא "ההזויים" דווקא... שוב, אאל"ט... עיוותתי, וסליחה. הצעתי ככה את הרעיון של חיבור לחלק נערי בך, בהיותך לגמרי אישה. את מוזמנת לא לקבל אותו וזה לגמרי בסדר. סוריקטה