עצוב

אודי לא מצליחה להבין אז מי אני בכלל עצוב לי ממש להיות אני אוסף של אנשים מבולבלים ומפוחדים כל הזמן

הי אביב, הרשי לי להאמין, אנא הרשי להאמין, שלא כל הזמן. אשתף - בתחילת דרכי בטיפול, כן, אני חושבת שניתן היה לומר עליי שכך כל הזמן על פני השטח ובחווייה. נוזלת, לא מוגדרת, מפוצלת, איים לא מקושרים. אני חושבת שאת הלינקג' הראשון שצף מהעומק, הרגשתי אחרי, המממ, אולי שנתיים, אולי יותר של עבודה. הוא הצליח להעלות לתודעה לשביב שנייה, אני חושבת. ועד שהגיעה הפעם העוקבת... אז הרשי לי להאמין, שקיימים רגעים בהם ניתן למצוא מנוחה מן החרדה, ועם הזמן יהיה מהם יותר. תקווה, בשבילך? סוריקטה

תודה יקרה אכן לא כל הזמן ושונה עם ההתפתחות של הטיפול.. כמו שכבר אמרנו גלים וקצרים יותר ... תודה על התקווה והכל

מבינה את הבלבול שמרגישים שלא מכירים אותנו שיש הרבה חלקים ולא יודעים מי זה ה"אני" האמיתי. חלקים שמחזיקים כל כך הרבה כאב ופחד רוצה להאמין שעם הזמן הפחד והכאב יפחיתו.. כאן איתך, אוהבת מאוד

תודה אהובה תודה שאת מבינה

ורגע כזה שמרגיש ממש ככה ורוצה להעלם ולא להיות ...