תחת הכותרת

הי, ואני חושבת לי שאיני יודעת (וגם לא שמה עצמי) לאיזו כותרת/ אבחנה פסיכולוגית אני מתאימה. אני האישה שכותבת בפורום פסיכולוגיה קלינית תחת הכינוי סוריקטה. ובסך הכל אני אדם מן היישוב. אפשר לתת לי אבחנות. מההפרעות הקשות שבהן. אולי יותר בעבר מהיום. אז מה. לכל אחד סיפור יחודי משלו. מצבי הנורא דאז לא הוצג בשום תקשורת. הוא השפריץ 'תראו איך פגעו בי' ושידר - אתם אשמים. מי בכלל רוצה את זה. כן, יש רכיבים מאד ילדותיים הקשורים לאופן חיי - (גם) לכן אני בודדה כל-כך. הם ידועים לי לגמרי ומוסתרים. המטפל שלי יודע עליהם מסיפוריי, הוא לא ראה אותי כך ואיש לא ראה אותי, כשאני שם. ובינתיים לא נפרדת מהם. איני מנטרת או מתעדת כל רגע בהקלטות או דרכים אחרות. זה לא נכון לי וגם המטפל אמר לי להעיף את הטלפון מהראש בלילה. וסך הכל אני יודעת מה אני עושה, ונלחמת על הקשר לאדמה. גם לא עברתי אשפוזים פסיכיאטרים, נסיונות אובדניים. יש הרבה דברים אחרים. לאו דווקא אלה. וגם - איני דוגמא טובה למישהי שהצליחה ממש. לא משפחה, או לימודים, מקצוע, רמת חיים לא משהו. עתיד לא מובטח. אבל כשרואים ומדברים איתי ביום יום (לא חיים איתי ועוברים ימים ולילות) לא חושבת שבכלל אפשר לשער. מי מכיר אותי כפי שאני? אולי קצת כן. סוריקטה

"מי מכיר אותי כפי שאני? אולי קצת כן" מזדהה עם זה מאוד.... את יודעת יקרה, כשרק הגעתי אליה התעקשתי שתמצא אבחנה..לא היה אכפת לי מה, התעקשתי על "כותרת" חשבתי שאני משוגעת..באתי מתוך מצוקה גדולה. היא לא הסכימה בשום אופן לאבחן אותי!! ואחר כך זה נרגע ובכלל להדביק תוויות אני לא אוהבת, והיה כל כך נכון מצדה שלא לאבחן..והיא משמשת כמאבחנת מקצועית ;) עושה את כל הבדיקות כשירות האלה לאנשים וכו'...מתוך מליון ואחד ההתמקצעויות שלה! מה זה משנה ההבחנה??? כלנו בני אדם בסופו של דבר וכל אחד מתמודד אחרת. אני מתפקדת מצוין ביום יום...בית, משפחה, ילדים, עבודה, אז מה? זה הופך אותי לזה שהשגתי משהו בחיים?? מהו הישג בחיים? החברה מכתיבה לנו! את חזקה! יש לך נפש מיוחדת מאוד!! גם אני לא אושפזתי מעולם, לא ניסיתי להתאבד, אבל מבפנים עצב עמוק מאוד שלא נרפא עדיין.....מי יודע מי אני? מי מכיר אותי באמת? לא יודעת..כולי מלאת חיוכים והסתרות, לכלנו חלקים ילדיים, והמטפלת שלי גם יודעת על דברים ילדותיים שלי...אז מה???? כל עוד אנחנו לא פוגעות באף אחד, מותר להיות טיפשיים, ילדותיים וואט אבר :) ולכל אחד ואחת דרך התמודדות שונה.

הי מיכל יקרה, פשוט רוב תודות. כתבת יופי. לייק. סוריקטה

סוריקטה לא ממש הצלחתי להבין מה רצית לאמר ... ולא חושבת שזה משנה אבחנה זו או אחרת אני כותבת אותה לא כי זה הטייטל שלי בגלל שזאת הדרך שלי להעביר למי ששם ומבוהל שזה בסדר וזה אפשרי לחיות איתה . אם זה נכתב בעקבות מה שכתבתי אז רק להגיד שמה שכתבתי הוא בשם קבוצה די גדולה של נשים שכל אחת קיבלה שם ייצוג בכתוב .... ואת ...את בסדר כמו שאת ואת מדהימה בעיני ועדין יש זמן לעשות הרבה דברים .. שתהייה שבת שלום שבת נפלאה חיבוק

הי אביב אביב, איחוליי שנהיה יותר בריאים ושכל אבחנה שלא תהיה תהפוך להיות קצת אבחנה לשעבר, ושפחות נשמר את החלקים החולים. תגובה מעט מאוחרת, עבדתי מאד קשה ורק עכשיו הגעתי לכתוב. בתקווה, סוריקטה

הי, מנסה שוב לשלוח את תוכן ההודעה שכתבתי זה מכבר. שתהא, לפחות, לעדות שניסיתי - ********* הי אביב אביב, איחוליי שנהיה יותר בריאים ושכל אבחנה שלא תהיה תהפוך להיות קצת אבחנה לשעבר, ושפחות נשמר את החלקים החולים. בתקווה, סוריקטה *********

כולנו יש סיפור כמו שכתבת.. אף אחד לא מכיר אותנו כמו עצמינו ובכל זאת מהמעט שאני מכירה אותך מהפורום נעים לי מאוד נוכחותך. כאן בפורום מרגישים קצת פחות לבד.

הי ינשופי, את פשוט מתוקה ונהדרת. שלך, סוריקטה

הי ינשופי, את פשוט מתוקה ונהדרת. שלך, סוריקטה (הודעה משוחזרת, שתדעי שניסיתי להשיב כבר לפני כמה ימים)

נכון מאד, אודי. גם אני מרגישה. מסכימה. סוריקטה