אודי,

אתה יודע אודי ? לא יודעת מה רוצה לומר לך ..? אולי אין לי בכלל מה לומר.. אז למה אני כותבת לך ? לא יודעת .. בכלל..שתדע לך אודי שהמון דברים אני לא יודעת.. תמיד היו לי בעיות עם הימים..לזכור .. למשל אם אמא צביה שואלת אותי מתי ..?? המון פעמים אני לא יודעת בימים.. ועכשיו זה הרבה יותר חזק..קורה המון המון.. אני כמו איזה בלון הליום שמנסה בכל הכוח להחזיק ברצפה אבל זה לא ממש מצליח.. גם בפיסול המורה והחברים בקבוצה ניסו להשפיע עלי לחזור לפיסול . המורה עשה סוג של מניפולציה לדעתי.. לפני שעזבתי את הפיסול ,פיסלתי פורטרט ועטפתי בשקית נילון,כשעזבתי,השארתי עדיין שם את הפורטרט ופסל נוסף שעשיתי. השבוע פתאום המורה שלח בווצאפ הקבוצתי את הפורטרט שלי שצילם וקרע חלק מהניילון כך שרואים את הפורטרט שלי כאילו חלק גלוי וחלק מוסתר /עטוף בניילון. הוא גם כתב מילים.. אודי.. רוצה שתדע שלא טוב לי.. ועוד מעט פסח... ואבא שלי ישן לו שנת עולמים.. רוצה גם.. רוצה לישון על ידו בשקט ולשמוע את ציוצי הציפורים.. שאבא שלי ידאג לאמא שלי ואני אנוח בשלווה.. לא יודעת מה אני רוצה לומר לך אודי.. נמאס לי ממני...נמאס לי מהמצב..נמאס לי מהכל.. וכל זה בדיוק באביב כששומעים כל כך חזק את הציפורים,וריח ההדרים ממש משכר את כל החושים. וכל הירוק והצהוב והאדום והסגול ..הכל פורח רוצה למות אודי..

הי במבי, תהיתי היכן את. חשבתי עלייך. את יודעת גם אני אומרת לי בלב רוב הזמן שאני רוצה למות, ושמיציתי. בלב, משום שלאחרים קשה לשמוע משפטים כאלה וגם, אני חושבת, שאם אומרים אותם כל הזמן, מפסיקים להתייחס אליהם ברצינות ונוטים לבטל אותם ופחות להתייחס למצוקה. אפילו להרגיש סוג של תוקפנות לשמע מילים בסגנון. אני חושבת שדווקא הפורום עושה יופי של סדר בימים. כשאנחנו בשגרה. ראשון שני פעילות. שלישי אמצע שבוע מנוחה וכך הלאה. יכולה להבין את ההצפה. פסח ואני לא חברים. בדידות גדולה. נדבר, סוריקטה