משתגעת....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בטוחה שכתבתי כאן קודם .. אודי הפער בן הפנים המפורק לחוץ השלם המתפקד מתפוצץ לי בפנים היום.. עייפה מהכל וכבר לא ממש מבינה על מה המהומה ומה התכלית ובשביל מה להלחם ... היום גוש האש רוצה לשרוף הכל להשמיד ולהרוס.. עצוב ,גוש אש בן 50 שנה . זה הזוי 50 שנה מאז אבא פגע בי בפעם הראשונה ועד היום זה חי בי כמו היה היום .... היא הציעה שאני אתן לזה מילים וכמו רוני מרגישה שהמילים ברחו להם ובכל זאת מנסה ..ומה שנשאר זה זעקה כואבת של אדם מותש פיזית ונפשית....בא לי להכנס למיטה לכסות בשמיכה ולא לעשות כלום ...עצוב , הפכתי להיות אשה עצובה ....
קודם כל שולחת לך חיבוק אוהב מכל הלב... קשה... הכל מציף... וכואב... והכי הכי עצוב... אני חושבת שגם חיוני לתת מקום לחלק עצוב... שאולי רוצה שתקשיבי לו ושתהיי איתו.. איתך, אוהבת...ינשוף
תודה על הכל אישה יקרה ❤💛💜💚🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅
הי אביב, לעצב ולזעם יש מקום חשוב. גם לפערים בין הפנים והחוץ. ואם צריך לנוח - חשוב לנוח. אודי