ממשיכים וממשיכים ולא עוצרים

מנסה לחפש מילים לתאר את מה שמרגישים.. הרבה בלבול ורעש וכלום.. מין רעש לבן שרשרות של אותיות שממשיכים וממשיכים ולא מובילות לאף מקום.. לא קשורות לכלום. מילה מילה.. אות אות..וכן הלאה. וכך ממשיכים את החיים... רצף של כלום.. של חוסר נוכחות ממשיכים וממשיכים.. לא קשורים לכלום.. לאוויר לעננים לרוח רפאים. ממשיכים וממשיכים ומחפשים משהו לאחז בו אבל כל דבר שנוגעים בו מייד נעלמת כמו כוסות רוח. קצת הולכת לאיבוד.. את החלקים ממשיכים וממשיכים ולא עוצרים כי עם עוצרים לרגע נלך לאיבוד ונאבד את עצמינו, לפחות כאשר ממשיכים יש אשליה שעושים רק ללכת בלי לחשוב.. להמשיך בלי לעצור לרגע לא רוצים להתחבר, לא רוצים להרגיש, לא רוצים לגעת, לא רוצים שיגעו.. שומרים מרחק מאנשים שפוגים ומכאיבים ממשיכים וממשיכים..

הי ינשוף, הייתי רוצה להאמין שמסתתר כאן דחף החיים. בעוצמתו. וכאילו אל לנו לדעת שהוא שם. והוא שם. ואל לנו לדעת שהמציאות שם, והיא שם. לילה, סוריקטה

יקרה אהובה ...מבינה שממש קשה עכשיו..מחר אולי יהיה קל יותר ☺ את יודעת הרעש הלבן הזה העמום שתופס את כל חלל הראש ..הופך למילים וקולות וצלילים כשמאפשרים להם להיות כשמקשיבים להם.. לאט לאט יקרה זה יגיע .. את עובדת כל כך קשה ועכשיו זאת תקופה כזו שמקשה שמזכירה את הנזקים והקושי ....איתך עם כולך בלב . אוהבת את כולך חיבוק ענק ענק 😻🐥🐶🐰🐻🐻🐻🐻🐼

סוריקיטה, אביב ואודי יקרים רק שתדעו שמילים שלכם, ההבנה שלכם מרגיע. תודה רבה