צבעים וקולות ....לזכור שהמשחק נמשך ...

רוצה לכתוב שהתגעגעתי ואני כאן , ויופי אנחנו אחרי החגים והמפגשים והמשפחתיות הכפויה ...רוצה להגיד שאני בסדר ונפלא ...ולנסות לאזן את הקולות והמכאובים במשהו טוב כי יש והרבה ... אבל האמת שאני בתקופה נוראית , כבר לא מאמינה בכוחות שלי ואולי גם לא רוצה בהם יותר . האמת שנתתי לעצב להשתלט עלי נתתי לו להיות קיים . הוא לא נראה לעין ואף בר דעת מסביבי לא יכול להבחין כן עסקים, כרגיל ...עובדת מתפקדת צוחקת מחייכת ....אותה אביב רק בלי שמחת חיים . אביב שרק אביב מכירה אביב עצובה ורק כאן ובטיפול מרשה לעצמי להוציא להגיד זקוקה לעזרה נשרפת בתוכי ...כדור האש הזה שרף אותי מבפנים ..ההרס העצמי , המשחק עם חיי , המוות שרשום על הקיר של ליבי , המשאלה שאני לא נותנת לה מילים וכוח ומחשבה המשאלה הזו קיימת בתוכי בתאים בדי אן איי כבר שנים . כשהייתי נערה המשאלה הזו הייתה כל כך חזקה התחננתי ליקום תעצור את הרכבת רוצה לרדת ..אבל תמיד הכוח הזה הוויטליות שבי משכו חזרה ...ואף אחד לא ראה ..כי כנראה שגם שאני צועקת ומבקשת עזרה , הדרך שלי לא נכונה ...כנראה שחוץ מעצמי איש לא מבין את גודל הצרה ...מגרדת תחתית ומתרוממת כמו עוף החול ...כדור האש שבתוכי שורף אותי מבפנים כל פעם מחדש ...וגם עכשיו תוך כדי שכותבת מרגישה איך הנשמה נשרפת וקמה מחדש ....עוף החול , עולם חדש גלים גלים של תקווה מתנפצים ובאים ...כי סה"כ החיים יפים .... https://www.youtube.com/watch?v=jL9g_5Lk1UQ ואיזה כייף שיש מוזיקה בעולם וטבע ובעלי חיים וצחוק של ילדים , ואנשים טובים סביב להזכיר לי שהחיים בסה"כ טובים אלי אז אודי וכולם שמחה שאתם כאן, ושיהיה סופ"ש קל ורך עד כמה שאפשר ....

אביב יקרה קוראת את החלקים השונים בתוך מה שכתבת נראה לי שיש מקום לכל הקולות גם העצב, גם השמחה, גן הכועס וכן הלאה.. אוהבת, ינשוף

ינשופי אהובה תודה יקרה על תזכורת נכונה כל כך.. תודה שאת איתי 😍

הי אביב יקרה, אם זה בסדר לכתוב... אני חושבת שאפשר לבדוק אם יש גם זעם, וזה לגמרי מתבקש ובסדר. ואולי זה שוב הקושי עם התלות. להרשות לעצמנו לקבל משהו שהוא מאד מאד חלקי, על-פני הבחירה בדרך הפיצול. ובהקשר ובהמשך - מתוך המקום שאני מכירה, מאמינה לך מאד בתחושה שזעקתך ונזקקותך אינה נשמעת ונמוגה בחלל, ואת אינך נראית, כאילו אין מי שמסכים להיות עד לסיוט היסטוריית חייך (אפרופו יום השואה המתקרב). שלך, סוריקטה

סוריקטה החכמה ...ברור ומובן שאת יכולה לכתוב ,אוהבת את כתיבתך ... וכמובן שיש זעם והרבה שצועד עם הכאב יחד יד ביד ..לצערי כרגע מופנה כלפי בעיקר כלפי גופי האומלל.. ובקשר לנשמעת ונראת ..זה עצוב באמת ,שבע שנות טיפול לימדו אותי לבקש עזרה בצורה ישירה. אני עושה את זה גם בטיפול וגם מול עוד מקום תמיכה ....ואתמול שכתבתי כאן שוחחתי עם שתהן על הדברים ושתהן הודו שנכון אני כבר הרבה זמן מציינת את גודל המקום הגרוע שאני נמצאת בו מפזרת סימני אזהרה צועקת הצילו בקול גדול והם לא מבחינות בזה כמו רואות אבל לא ממש יודעות מה לעשות עם זה מול הכוחות שלי .אולי אם לא הייתי קמה מהמיטה ומרעיבה את עצמי למוות היו שמים לב אבל אני מתפקדת בכוח רב ממש מכריחה את עצמי לקום ומקיאה את עצמי למוות וזה לצערי אף אחד לא רואה או שלא רוצה לראות ....מרגישה ממש כמו פעם שצועקת לעזרה ורק אני שם בשבילי..ומבינה שמשהו באיך לא נכון לא מדוייק ....לומדת וכמו שכתבתי לאודי מבינה גם שחלק מהעניין זה להביא את הכאב לא ממקום קרבני כי אם ממקום נקי אמיתי ואז אז אולי אפשר לשני להבין אותו ...מעשה טלאים בעולם מורכב....

אביב, אני מבינה את גודל הצרה. כל כך מבינה שזה כואב. וזה כואב. תהומות של כאב. איתך שירה

שירה יקרה ....תודה שבאת וכתבת את מה שכתבת בשבילי. עצוב שאת מבינה על איזה צרה אני מדברת ליבי איתך . את יודעת אולי יותר מכל מה שאני מנסה לאמר זה אז מה אם יש לי כוחות אני לא יכולה לבד צריכה שיעזרו לי ....קשה לי גם אם יש לי כוחות ...תודה שראית אותי בקושי ...

אודי יקר .. תודה על המילים המדייקות. רוצה להגיד לך ,שזה הרי ברור ומובן שככה זה אצל כולם . ולשתף אותך שזה היה מאוד מאוד קשה לכתוב את שנהם יחד . מעשה קריעת ים סוף . ואני רואה בזה שזה מה שלקחת מהדברים להדגיש הוכחה לכך שהצלחתי לרגע או יותר לחבר בן הכאב לטוב למשהו שלם ולא מפורק .. עוד תהליך שצלחתי עוד צעד קדימה. מנסה במאמץ רב לתת מקום לכאב שבי מבלי לוותר על הכוחות שלי ,מבלי להיות במקום קרבני 😊אז המון המון תודה