אודי................

מה אודי? אתה חושב שלא התקדמתי בכלל? לא רוצה להיקשר למטפלת, להוריד הגנות, ואז כשאני חשופה היא תעיף אותי מהטיפול כמו שקרה לי פעם. היה לי מאוד קשה ועצוב להתמודד לבד. כן, אני מרגישה קצת מובסת שיש לי רגשות למטפלת. מרגישה ילדה קטנה שרוצה רק תשומת לב . מרגישה ילדה שרוצה הכרה. אני רוצה שיכירו בזה שפגעו בי!!!!!!!!!!!!!! לא רוצה להישאר עם זה לבד. אני לבד עם זה. זה מכביד עליי. מה, באמת מכל הזמן שאני כאן, לא התקדמתי בכלל??? תאמת, אודי, נראה לי שאני תמיד אהיה חריגה קצת . בעיקר חברתית. יש לי איזו סגירות כזאת. אבל כן חשבתי שמשהו בי השתנה...אפילו קצת... וחוצמזה, הקשר שלי ושל המטפלת הוא חדש יחסית. אני עוד לא בטוחה שהיא בנאדם טוב ואמין כמו שאני מצפה. זה בעייתי לי ישר על ההתחלה לפתח איתה קשר עמוק ככה.

יקירתי, הי חמודה, אני חושבת שמה שאת מתארת זו התקדמות יפה, ובאופן צפוי למדי מתעוררות חרדות והתנגדות. ואת יודעת, מתאים לי לחבר משפטים שכתבת באופן אחר: אני רוצה שיכירו בזה ש (ועכשיו חוזרת להתחלה) שנקשרתי למטפלת. שאת תכירי בזה ואם תשתפי אותה - חוץ מאיתנו שאנחנו וירטואליים ולא ממש חוץ - ותהיה עוד עדה: היא, המטפלת, שמשמשת גם כמראה. בצמידות לזה, להזכיר את החרדה העוצמתית של נטישה שאת מתארת לאור ניסיונות העבר (שחזור, אולי). ואולי כדאי גם לשים לב שלא תייצרי בעצמך 'נטישה' עוד לפני שהיא אפילו מראה קצה של להתרחש בפועל. אני חושבת ששווה להיות ערים לכך. אם היו אירועי עבר של בגידה עם דמויות משמעותיות - יש להניח שגם ההיסטוריה הזו מאד קשורה לעניין. ואולי יש גם השלכה על המטפלת. מניחה שאת כבר מכירה ויודעת. ככה זה טיפול. גם אני לא-כמו-כולם (את השתמשת במילה 'חריגה'), ואני גאה בזה. ונכון, חדש, והרגשות שאת מתארת צפו אולי מוקדם ומהר להרגשתך, ובסדר, אפשר לזכור את הלאט-לאט. הוא שם. זה בסדר. לקשר עמוק, בעיניי, לוקח שנים להיבנות. כי... זה לא משהו שטחי... לייף. סוריקטה