אוביקט מעבר

הי כולם, בזמן האחרון (גם) עולות בי המון מחשבות סביב המקום המעברי בשלבי ההתפתחות. פרידה, עצמאות, התמודדות עם חרדות שכאלה. לב ענייני הנפש, אולי, בעולמי. בכל אופן, מייד חשבתי עליך, במבי. מקווה שאת קוראת. שולחת לך חמלה ועטיפה. סוריקטה

סוריקיטה יקרה רק שתדעי שקראתי אותך ולבי איתך

💗 סוריקטה

סוריקטה אהובה, קוראת את הודעותיכן ותגובותיכם .. לא מצליחה להיות אקטיבית עכשיו. עדיין אין לי גרגר כוח.. לא מצליחה להבין למה.. בכלל לא הייתי קשורה לאבא שלי.. המילה אבא מעולם לא הרגישה לי כלום.. גם לא זכורות לי חוויות איתו..לטוב ולמוטב.. ובכל אופן.. משהו עמוק מאוד השתבש מאז.. חיבוק סוריקה.. במבי.

הי במבי מותק שלי, הלוואי ויכולית לעזור. הלוואי והייתי מוצאת מילים של כיוון. יש אמא צביה ואתן מנסות לחקור, אני מניחה. לא בכוח. לאט לאט. מקווה שאת כן מצליחה להיות באיזו רמה של תפקוד. הכי חיבוק שיש, סוריקטה

סוריקטה שתדעי קראתי .. ויש בי הרבה מחשבות ... כרגע חושבת שעצם המחשבה שלך מראה על בשלות ובגרות בטיפול .. עוד שלב בדרך לעצמאית, נפרדת אבל ממקום שלם ולא מפורק ... אתך

הי אביב, יכול להיות שגדלתי. קצת... תודה, יקירתי. שלך, סוריקטה

החלטתי לכתוב קצת יותר בכל זאת. גם לך, אודי. ובכוונה בתוך עץ סבוך, כדי לא לבלוט. מעוניינת להצניע בשלב זה את מה שאכתוב בהמשך. מרגישה שאני נלחמת את מלחמתו של התינוק בו אני מטפלת לזכות בחפץ כזה כדי להיפרד מאמו, ולהרגשתי יש שם (באמת שם, ולא רק במוכר לי מעולמי) אישיו רציני. יש משהו שהוא בחר, ואפילו יש לו שם. הוא לא הכי מתאים כמו שהוא (איני יכולה לפרט, אבל מניחה שהייתם מסכימים, והעניין, כמובן, עבר ייעוץ עם איש המקצוע ידידי), אז אולי החפץ ממש לא סטנדרטי ובעייתי מעט, אבל אפשר איכשהו כן להתאים בכל זאת. דיברתי ישירות עם ההורים. נראה, לצערי, בשלב זה, שהם לא מחזיקים מהרעיון ואין לי שיתוף פעולה. כאלה הורים מחוננים בתחומים שלהם. וחבל לי. ממש חבל. ולא יודעת, מחלחל בי הרעיון שאני אולי טועה... :-( ודבר נוסף ששוחנו עליו והוא נושא שעלה כאן - החברות / חברים הקרובים. מניחה שאנחנו אנשים נחמדים וידידותיים, ואיפשהו אין מישהו ממש חבר נפש בעולם הגדול. כנראה שאם גדלים כבר צריך כזה אי שם. בנוסף לעולם בחדר המוגן. תודה לכל שהעלה את הנושא. זה תרם לי. סוריקטה