לא קל הרגשות האלה כלפי האי סדירות בפגישות.....

היום נפגשנו........עכשיו יוצא חודש שלם ללא פגישות :( לא פתחתי שום דבר חדש כי אין טעם..לרוב ככה יותר שתקתי, ואני פטפטנית ממש!!! היא אמרה שאני כועסת עליה וזה מובן ובכלל אמרתי לה שאני לא כועסת עליה אלא על המצב!!!!! שלושה שבועות בפסח לא נפגשנו, אחר כך פעם אחת ואז שבועיים עברו נפגשנו היום ושוב לא נתראה חודש.....כאילו מה??? ברור שזה מכעיס, היא אמרה לי שהיא נוסעת להשתלמות ותאריכים שלא תהיה....מפרגנת לה, ברור שהשתלמות זה לא ממש תאריכים שתלויים בה ובכל זאת, זה קשה! ויש גם חג שבועות.....רצתה שאולי נמצא איזה תאריך אחר לפגישה אבל אמרתי לה שתעזוב, זה לא משנה כבר כי קשה לנו תמיד למצוא....אמרה "אם את היית נוסעת לחודש אז זה בסדר..." כעסתי על המשפט הזה, אמרתי לה שזה שונה, היא אמרה שרק התפקידים שלנו שונים. אני אמרתי שזה יותר מזה, ובקשה שאגיד בלי שיפוטיות אז אמרתי רק שאני נזקקת....והיא חושבת: מה רע בלהיות נזקקת? כלנו נזקקים זה לזה וגם געגוע שיש חיובי בזה וכו' אוף אודי!!!! זה קשה לי!!!!!! וגם פה יש אי סדירות, אתה כבר לא כותב על מנוחת שלישי.....לפעמים לא נפרד לשבת...מעלה הודעות בערב או למחרת...זה קשה ולא יודעת אם כועסת עליכם, לא ממש עליכם, כבר יודעת שאתם לא נוטשים, חוזרים וכו'......אבל המצב של דוקטורס, הזמנים, אי אפשרות לעיתים להעלות הודעות....יודעת כבר שתחזור אבל זקוקה למילה שלה, גם אם הפנמתי אותה וכו'.......קשה לי אוף!!!!! חודש ימים...מה יהיה עד אז????? עוד דבר, חשבתי שבשבוע הבא תהיה פגישה והסתבר לי שלא...אז מבאס עוד יותר :( וגם בסוף זה נראה כאילו רצתה כבר שאלך....לא יודעת כאילו זירזה את ההליכה שלי ממנה....או סתם תחושה :( עצוב לי כל כך.......

מיכל ברור שזה קשה... אפילו קשה מאוד!! הידיעה שהיא גם בן אדם שיש לה דברים אחרים בחיים, שמגיע לה חופש , וכו' לא עוזר לנו... כל מילה נוספת שאכתוב כאן מיותרת הייתי אומרת תחבקי את הכאב ותעטפי אותו בחמלה .. שולחת לך כוחות ינשוף

הי מיכל יקרה, אני חושבת שהייתי כועסת כמוך לפחות על הדברים שציינת...ויפה, לדעתי, שאת נותנת לו ביטוי במילים. מה עושים עם הכעס הזה זו שאלה טובה... יש על מה לחשוב... שלך, סוריקטה

הי אודי, גם כאן, התחברתי מאד למשפט היפיפה האחרון שלך - "רק ניסיון חוזר ונשנה לאורך זמן 'מצליח לשכנע' שלמרות ההפרעות יש בסיס איתן ויציב." המון עבודה קשה. המון. ותקווה. מאחלת לכולם - למטפלים ולמטופלים - שתישא פירות. סוריקטה