סכיזופרניה

אבקש הצעתכם. יש לנו, ככה אומרים, במשפחה של אבי, קיימת נטיה לסכיזטפרניה. אחי, לצערי הרב, לקה במחלה אשר הסממנים הראשונים שלה היו עוד בילדות(לא יצר קשרים חברתיים כמעט) אז לא גילינו,אבל מאוחר יותר המחלה התפרצה כאשר למד ללימודי תואר, היה במצבי לחץ של מבחנים וכו'. כיום, הוא מטופל ע"י פסיכיאטר די בכיר ובמקביל שוכר דירה בדרום הארץ . הבעיה היא שכל תקופת בחינות הוא לא ממש לומד ונאלץ ל"נטוש" את המערכה דיי מהר. בפועל הוא מנסה לסגור שנה ראשונה לתואר כבר 4 שנים. ההורים אומללים מאחר וכושר הביזבוז שלו יוצאת מגדר הרגיל, למעשה, אין לו גבולות ואני מוצאת כי עניין הלימודים הוא רק תרוץ לצאת מהשגרה של הבית ולחיות לבד. הבחור בן 28 (עוד מעט 29) וממומן מימון מלא ע"י ההורים. ההורים שלי אנשים דיי מבוגרים ואני תוהה לעצמי מה יהייה עם אחי.....ובין היתר, מה יהייה על הורי. אחי לא ממש משתף פעולה עם הפסיכיאטר ועד כה, כמעט 3 שנים מלאות מטופל בטיפול יקר מאוד הממומן מימון פרטי נטו. הרבה זמן התלבטנו אם לרשום אותו בתחנה לבריאות המשפחה אך המצב שלו היה גבולי והיתה סכנה שיאושפז בבי"ח לחולי נפש. מסיבה זו הורי נטלו על עצמם את ה"פרוייקט". לצערי הרב...הטיפול אולי משמר מצב קיים אבל לא פותר....ביחו ששיתוף הפעולה שלו לא כל כך מתקבלת. איזה פתרון אלטרנטיבי אתם מציעים גם לתעסוקה וגם לשהות על בסיס שכירות או שותפות עם עוד חברים במצב דומה. האם מקומות אלו ממומנים מימון פרטי ? אם כן, אודה לכם אם תמליצו. אבקש כי תעזרו לי לאתר מקורות או גורמים אשר מעודדים חולים מסוג זה להשתקם, קרי, לימודים אקדמיים \ שכירות וכו'....... אודה מאוד על טיפולכם. מצפה בקוצר רוח לתשובתכם, מיטל.

מיטל שלום רב, נראה כי אולי אחיך מטופל היטב, אולם לא שמעתי ממך על תמיכה למשפחה ועל הדרכה כיצד להתמודד עם מה שמתרחש עם אחיך. ל בטוח שמימון מלא של אחיך, ונסיונותיו הנואשים (כך זה נשמע) לסיים את השנה הראשונה באוניברסיטה תוך ארבע שנים, זה הפתרון הנכון. ייתכן ויש מסגרות לימוד פשוטות וקלות יותר, שבהן הוא יחוש מצליח יותר ופחות מתוסכל. אולי הוא יכול להגיע למרכז לשיקום מקצועי (יש מרכז נהדר כזה בבאר-שבע) וולמוד מקצוע כלשהו. להערכתי ההורים ואת זקוקים לתמיכה, הכוונה וייעוץ. אולי אפילו טיפול משפחתי קצר. אתם יכולים לעשות זאת באופן פרטי (אולי דרך אחד המטפלים של אחיך שימליץ לכם למי ללכת), או דרך השירות הציבורי בקופ"ח או בתחנה לבריאות הנפש המקומית. בברכה, טלי פרידמן

שלום! אני נערה בת 17 ונראה לי שיש לי סכיזופרניה ... אני משנה כל הזמן מצבי רוח מדכאון עמוק לשמחה אבל לפעמים כמו עכשיו אני רגועה איך אני יכולה לדעת אם יש לי בלי ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר ביי ותודה

טלי, מודה לך מאוד על ההכוונה. אחד מהדברים החסרים זה באמת התמיכה וההסבר למשפחה. הפסיכיאטריים אכן גובים עבור הטיפול, אך לא נותנים מענה (אפילו לא העלו על דעתם להציע לנו) למשפחה. למעשה לנו, למשפחה יש סבלנות אין גבול לתמיכה בו, אנחנו לא כל כך מהר נשלים עם העובדה שהוא יוותר ל"ידי הממסד" מאחר ואני אישית מכירה, מתחום עבודתי, את החיים בבית חולים לחולי נפש ולא הייתי מעוניינת כי אחד ממכרי ובטח לא אחי ישהה שם. אני אפנה לפסיכיאטר המטבל בו ע"מ לקבל הכוונה ועזרה וייעוץ בליווי היום יומי בו. שוב מודה לך מאוד על המענה הזריר. בברכה, מיטל

מיטל אם באמת מדובר בסכיזופרניה (וכך זה באמת נראה מתאורך) המצב לא ישתפר - הפרוגנוזה (דהיינו מהלך מחלה עתידני) הוא גרוע אתם צרינים לסדר לו "דיור מוגן" או "הוסטל" דרך עובדת סוציאלית במקום מגוריו - לוותר על לימודים אקדמים - ובכלל עדכני אותי מה קורה

שלום רב, אני מודה לך מאוד (ואפילו מתפעלת) ממהירות התגובה. בני המשפחה - ההורים, האחים מאוד רוצים להשאיר את אחי במסגרת הקרובה אלינו לא ניראה לי כי אני - אישית, אוכל להיות עם העובדה כי אחי שרוי איפשהו בהוסטל, בחוסר מעשה (למרות שאני יודעת כי ישנם הוסטלים המקושרים עם למשל עמותת אנו"ש או אש"ת). הוא - אחי, מאוד מתעקש ללמוד (אנחנו בבית כולנו בעלי השכלה גבוהה ) כך , שגם הוא קשה לו לראות את עצמו שונה מאחיו. האם בכל זאת אתם מכירים עמותה או התאגדות של חולים שהם לא המצב נשפשי כל כך קשה אשר מחפשים שותפים למגורים יחדיו. תודה על תשובתך המהירה מיטל