כל כך עצוב לראות פורום סגור

שלא זז ולא משתנה שלא נוספות הודעו חדשות. פורום עצוב אבל עם הרבה תקווה, פורום שמקבלים בו מענה מהר יחסית. פורום שאפשר לשתף שעוד מישהו יקרא והדברים לא ישארו לבד במחברת, במגירה. עצוב לי שהפורום בחופשה קצרה. אפילו שיודעת שזה תיכף נגמר, עוד כמה ימים.

ועכשיו הוא פתוח..... אבל את יודעת עם השנים גיליתי שגם כשהוא סגור הוא פתוח ... ובתוך השקט הזה שכאילו לא זז.. יש המון המון תנועה , שלנו קדימה .. וזה כל כך מופלא להביט בזה . שבוע טוב ..

הי ת סופית, את יודעת, היה איזה יום באמצע שבוע שעבר, כשאודי היה בחופש, שחשבתי לכתוב ברגע האמת ששאני מרגישה את החסר, ורציתי 'רק-את-אודי', מה שאני מרגישה על פני השטח ממש ממש מעט. זה התרחש אחרי שבסופשבוע שעבר נפלתי כמו ששנים לא, ואני גם יודעת למה, וזה תוקן (אני תיקנתי לי בפנים), הכל בסדר עכשיו. והכל בעולם בחוץ. יש עוד הרבה מעבר למה שקורה בפינה הזו - הפורום - שאולי כניסה אליו היא גם כניסה למעין מצב תודעתי אחר. אבל מה שנחרט בזכרוני בעיקר עכשיו, הוא ההקלה שבשקט הזמני כאן בפורום. וגם יש לי חופש בטיפול, וגם פה יש קול של הקלה. אפילו כלכלית. וכן, צצות דאגות, קשורות למוות (כמו שבמבי כתבה), ועוד כל מיני מילים שאני יכולה לפזר. הפורום פה (גם) כי אודי רוצה, כי אנחנו רוצים. שלך, סוריקטה