הרגשתי כאילו שאתה מתרחק..שאני מתרחקת.....שמשהו מרחיק אותי...

אבל אז כתבת שאתה לא יכול לפתוח והבנתי שאתה פה....הטלטלה של הפורום...הטלטלה שהיא לא הייתה, אחר כך אני....אי סדירות במפגשים.... שיצאתי לחופשה נעימה (וכן, הייתה נעימה וטובה כל כך) כמעט מתנצלת שנהנתי....אוף למה? למה צריך להתנצל שטוב לי? רוצה אהבה בטוב, ברע, בהכל....פשוט לקבל הכל......לא רוצה שתקנאו בי, שתגידו איזה כייף לך....לא מבינה אותי כבר.......התרגלתי שלא טוב לי ופתאום הכל מתחבר ואני מרגישה אהובה, .מה שתמיד רציתי להרגיש שאפשר לאהוב אותי ופתאום זה ......מפחיד, מלחיץ........ואודי, תודה על ההודעות שאתה פה...פוחדת שאתה רחוק...שתתרחק יותר.....שכולם יתרחקו מפה בגלל הבעיות הטכניות האלה........ו.........לא יודעת מה קורה לי....אני רגשנית נורא, נדחה לי משהו ונפגשנו מוקדם מהצפוי כי ביקשתי וכל הפגישה דברתי כמה טוב לי וכמה אני שמחה, לא נתתי לה להשחיל מילה.....ואני מרגישה אהובה סוף סוף.....ואני כנראה פוחדת מזה......התרגלתי שמשהו בסיסי אצלי כואב ויכאב תמיד ופתאום..כל עצמותיי שמחות, נהנות מהטוב, מברכת על הטוב ומודה לאל על מה שיש........(אפילו שמצב בריאותי הפיזי שוב ככה ככה, זה לא מעניין אותי, מצבי הנפשי הרבה יותר חשוב עבורי, תמיד היה כך) גם תמיד היה קיצוני, כשטוב הכל טוב כשרע הכל רע...ועכשיו טוב מאוד אפילו, ופוחדת מהטוב הזה.......לא יודעת איזו מוזרה אני..יחלתי לכך כבר מזמן מזמן......אולי פוחדת מהלא מוכר הזה, להרגיש שכן, אוהבים אותי, שאני ראויה שיאהב, שאני יכולה להעריך אותי, שיש מה לאהוב........מרגישה צורך לבקש סליחה שכותבת על הטוב הזה...כאילו זה לא אני ולא מגיע לי.....למרות שהמטפלת אומרת שמגיע....כאילו מניה דפרסיה, אבל ממש לא, יודעת שיש גם רע......אבל מותר להיות שמחה נכון? כאילו משהו בתוכי אומר שלא יכול להיות, לשנות פאזה.....מוזרה שכמותי..... נ.ב. יודעת שיש הרבה הודעות אבל חשוב לי לכתוב ולקרוא תגובה. תודה, מיכל.

מיכלי את בסדר וזה נפלא שטוב לך האמת לא מאמינה ברע בלי טוב כמו בטוב בלי רע ... כמו שחור עם לבן חושך ואור ...וזה נפלא בעיני השילוב הזה של שניהם ההתמזגות הלא ברורה הזו.. וכותבת לך וחושבת על הוריי עד כמה היה בהם טוב ועד כמה רע .. וכייף לקרוא שטוב לך היה יותר כייף לראות שזה בסדר שאת לא מפחדת שטוב לך .. ושוב מיכל את בסדר ..וגם כאן יהיה בסדר ... תיראי נצא לחופש עכשיו וביום רביעי הדברים יחזרו לעצמם .

הי מיכל, מעניין, אני כלל לא הרגשתי שאודי מתרחק. גם לא טלטלה. קיבלתי את מה שקרה, כזה. וכל מה שנותר הוא להמתין שיסתדר. לא'דעת. גם לא מרגישה שהמטפל שלי התרחק עכשיו בחופש שלו. ואת השאר, בנושא החשוב לך, יוסיף אודי ומילותיו החכמות. שלך, סוריקטה

הי שוב, מיכל, נזכרתי פתאום שלפני כמה זמן נכחתי במסיבת יומולדת של פעוטה (אותו שורש כמו בכותרת) והייתה שמחה גדולה ועוגה והכל ובבת אחת תאונת נר ועבור הילדה ה-כ-ל השתבש וכל החגיגה הלכה פייפן. שחור לבן. לדעתי, רואים המון את התופעה הזו אצל ילדים. משהו מאד שמח שהופך להיות מוגזם מידי ונגמר באיזה משהו שמשבש כך שהזיכרון הוא רק של הרע, ולא של הטוב שקדם לו, או השלם. אני מבחינה בזה גם במה שקשור לפרידות. ונזכרתי בהקשר הזה שאנחנו עושים בין טוב ורע, החרדה מההיפוך הזה, המחיר שייגבה. אולי ייתן רעיון או כיוון למחשבה נוספת. סוריקטה (היום היה לי יום פנוי ורווי הודעות כאן)

חחחחח עכשיו יותר ברור הנוכחות שלך המוגברת לאורך היום . האמת קצת דאגתי .. חופש זה טוב .. חיבוק

בהקשר לתפיסה (כנראה ילדית) - שיש לנו שליטה (גם) בנוכחות הזולת מולנו. או, בפרט, בנוכחות שלך כאן. אז אנחנו כאן - גם כי אנחנו רוצים וגם כי אתה. אני מקווה. סוריקטה

את יודעת ..קראתי אותך וחשבתי לי .. שגם כאן וגם בטיפול , תמיד אנחנו יכולות ללכת זה רק כי אנחנו רוצים אף אחד לא מחייב אנחנו לא חייבות לאף אחד חוץ מעצמינו את היותיינו כאן ... וגם אודי והמטפלים שלנו ככה תמיד יכולים לסיים את השהות יחד ..וזה בסדר וזה מהותו של קשר בריא תמיד יש את היכולת לבחור וללכת ...אפילו משהו מתקן ותמיד זה מתוך רצון של היות יחד .. ועכשיו עולה לי בראש המילים של השיר של יהודה עמיחי שאודי אפילו מצטט ... "אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם. אחד את השני שמים על הפצעים הקיימים שלהם, על העין, על הערווה על הפה ועל היד הפתוחה. תופסים זה את זה ולא רוצים להניח" י. עמיחי, מילים שאני מרבה עד מאוד להרהר בהם בזמן האחרון בעיקר מהמקום המקצועי שלי שיהיה שבוע קסום ..