מחשבות של בוקר רביעי

מרגישה שאותי היא משחררת, אצבע אחרי אצבע ממני מסירה. ולפעמים אני לא בטוחה שיכולה כבר לבד ללכת. מרגישה שעדיין צריכה את התמיכה!!! עכשו יש תקופה טובה. אפילו היה יום שהיה בו רק טוב וזה היה כל כך מפתיע, כל כך לא מוכר! אבל כל כך פוחדת שהנפילה עוד תגיע ולא תהיה תמיכה!

הי ת סופית, חשבתי לי לרגע - מדוע אנו צריכים להיות רק במצב של נפילה כדי להיתמך. מדוע אי אפשר בתפיסתנו (שורש ת.פ.ס, זה יפה...) גם להיות בריא ולתפקד וגם לקבל תמיכה? הרי גם אנשים בריאים ועצמאיים ברמה גבוהה נעזרים, נזקקים. סוריקטה

בהחלט.... כמו שתמיד אומרות .. עצמאי זה לא בהכרח לבד זה דווקא יחד ..

היי..התלות מוכרת..הפחד. דברי עליו איתה. במיוחד הפחד שכשטוב תבוא הנפילה אחריי...

הי תו .. מה שעולה לי שאני קוראת אותך ... זה מה את מרגישה מול השיחרור הזה ?? מעבר לרעשי הפחד והבהלה... את מצליחה להרגיש אותה גם שלא אוחזת...שם טבועה בתוכך..מרגישה את הדרך יחד ... מחשבות....