כמה שבועות ללא מטפל ומסקנותיי -

הפכתי להיות קצרת רוח בחלק מהזמן; זעפנית; רגישה יותר לקיום סביבה; מתאוששת בקושי ממגע עם העולם; חזרה מסוימת לעולם הדיסציאטיביות; כמו שהיה פעם, לא כמו, רק דומה בנוקשות ולא כל הזמן, ועדיין שומרת על מצב תפקודי (שזה ה-ההבדל העיקרי, נראה לי). אבל מרגישה על הגבול. לפני התפרצות. שיחזור כבר, המטפל. שיחזור. סוריקטה

סוריקיטה יקרה תכף הוא יחזור תכף תרגישי שוב מוגנת ובטוחה תכף תרגישי בטוחה בנתיים שולחת לך כוחות וגם לאומר לך שאנחנו כאן יחד איתך..ינשוף

תיארת מדוייק כל כך מה קורה לנו לאורך זמן ללא טיפול .. וחשבתי לי אני בטוחה שהוא איפשר לך לשלוח מייל ..לדעתי שוב רק דעתי מייל כזה של שבת שלום של משהו שנותן כוח להמשיך להחזיק ללא סבל . אני חושבת שזה דווקא נותן כוח ומראה שלא חייבים לבקש עזרה רק שהמצב קטסטרופלי .. גם שזה טוב ובסדר . יודעת לא בטוחה שהוא לא ישמח לראות אות חיים ולדעת שאת בסדר ומתפקדת במיוחד לאור נסיון העבר . לא חייבים להגיע למצב מפורק כדי להעזק אפשר גם בשלם ... והכי קל להגיד הכי קשה לביצוע מבינה אותך כל כך... מחבקת

מזדהה עם כל מילה. ועדיין-שורדת. מחזקת את ידייך.

מכירה את המקום הנפיץ...היום את אחרת ואת יודעת זאת! מאמינה בך וביכולות האדירות שבך! שמרי על עצמך יקרה, הוא יחזור :) טוב כשמאמינים בזה.. והוא איתך, תמיד גם כשלא כאן, מה היה אומר? שהוא כאן איתך מלווה בשקט קשה להפנים...איתך, עד ש..

הי אודי, הכל התחיל כשחשבתי לכתוב פשוט וקצר שאני מתגעגעת, ותראה מה נהיה. הכושר לתמצת (ולהחזיר למקום) - זה אתה. תודה לבבית, סוריקטה