עצוב............למרות זאת יש על מה להודות.............

אודי וכלם, חברתי נפטרה, היום ההלוויה, היא גננת שחנכה את ילדיי וחברה :( אני לא הייתי בהלוויה של הגננת שלי, האישית, שהשפיעה עליי המון ושמרתי איתה על קשר, היא ידעה שבזכותה הלכתי ללמוד... כי אמא שלי הודיעה לי באיחור ואולי גם לא חשבה עד כמה הייתה משמעותית עבורי...אז את הלוויה הזו לא אפספס! תודה שהזכרת לי אודי שאני צריכה לחשוב גם על עצמי..והיום הייתי אמורה לעזור למישהי ובגלל ההלוויה לא יכולה ממש לעזור לה, אז לא מוותרת על ללכת להלוויה והעזתי לומר שלא יכולה לעזור היום...והיא הבינה! עצוב, ולא אוותר על דברים חשובים גם עבורי...ועל עצמי לא רוצה לוותר...וזה לא אומר "שכלום כבר לא חשוב". פשוט עצוב, תוכלו להיות איתי בעצב הזה? היא צעירה מידיי מכדי למות.. בואו ננסה לחיות בטוב, כלנו...יש לנו בשביל מי לחיות! כשנהיה עצובים, נחשוב על כמה אנחנו חשובים לאחר! לילדים שלנו! לי זה עוזר.... ואודי, געגוע לחברה הזו כבר מעכשיו...כל הזמן עולות בי תמונות ומשפטים שתמיד אמרה ושמרה על קשר עם הבן שלי..תמיד קבלה את כל החברים בגן שחזרו מבית הספר לומר שלום ולחוות קצת מהגן.......אני לא לוקחת אותו להלוויה , הוא צעיר מידיי, אמרתי לו והוא עצוב :( אכיל את העצב הזה אצלו. ואביב, יש להודות על ילדיי, על בריאות, על עבודה וחברות טובה....

עצוב כל כך.. תנסי לאחז בזכרונות הטובות שחוויתם ביחד כאן יחד איתך בכאב

מיכלי זה באמת עצוב וזה בסדר להיות בכאב ..אתך בכאבך וזה הכי נכון לזכור שיש גם על מה להודות. זה השלם שחור ולבן ..יינג ויאנג ...עולם ...חיים

הי מיכל, עצוב. עצוב מאד. ואת בסדר. וכתבת חכם ויפה ולבבי. שלך, סוריקטה

עצוב... עצוב ולא הגיוני... שהמחלה הזאת לוקחת ומייסרת את האנשים הטובים ביותר בעולם הזה...