אודי.....................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כמה שאני משתדלת עדין חוזרת לאותה נקודה וקשה לי כל כך כשהכל קשיח וריק ולא מצליח להתרכך קצת או להתמלא. כל כך הקפדתי על השגרה להיות בה למרות שמנותקת להאחז ולמלא את כל התפקידים. ככל שהידקתי את האחיזה התעצם הבלגן בפנים ועכשיו שוב מדברים על אשפוז. ומה? האם ככה יראו מעתה חיי? לפעמים אני חושבת שהכאב עכשיו קשה יותר מהכאב של מה שקרה. הבגידה הזו של הזכרונות שמרימים ראש ומחליטים שוב לבוא ולהנכיח את עצמם. שירה
שירה יקרה מקום מוכר הכאב של עכשיו שמרגיש הרבה יותר ממה שהיה אז... ונראה לי שזה נכון.. הרי אז לא יכלנו להרגיש.. לכאוב.. כלום לא יכלנו... ועכשיו כל נגיעה שורף אותנו חזק בפנים. התאשפזתי מלא פעמים בעבר ועכשיו כבר לא .. אז כן.. עם בזמן ועם המון סבלנות וחמלה לעצמינו דברים משתפרים... אומרת למילים האלה גם לנו.... שולחת לך כוחות וגם לאומר לך שאני לצדך..מבינה..
תודה ינשוף יקרה
הי שירה, לעתים האשפוז מהווה אופציה טובה המאפשרת להתארגן אל מול הבלאגן הזה. הכאב עכשיו הוא כאב של זיכרון ולעתים יש בו יותר חיבור מאשר בזמן אמת (שם פעמים רבות יש ניתוק). אכן קשה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
