למה היא רק שתקה ולא הסבירה כלום??

אני זוכרת שבטיפול אצל הפסיכולוגית הבעתי משאלה שאלך ללמוד קורס באוניברסיטה והייתי רוצה שהיא תלווה אותי ותחזיק לי את היד לפני שאכנס לקמפוס. היא ישבה מולי ושתקה והיה לה מן מבט כזה שמשדר לי שהמשאלה/בקשה שלי ממש לא במקום. היא שתקה. ואני בתגובה לחוסר ההענות התכנסתי לתוך עצמי. הרגשתי כאילו משהו היה לא בסדר במה שאמרתי אבל לא הבנתי מה. רק הרגשתי שמשאירים אותי לבד. לגמרי לבד עם עצמי ועם הרגשה של אכזבה. שום דבר מזה לא היה מדובר בעצם. היא אשת מקצוע לא?? אז למה המטומטמת הזאת לא פתחת את הפה והתייחסה אליי??? למה לא השיבה משהו בסגנון 'את יודעת מה אני שומעת בכמיהה שתארת עכשיו? שאת קצת מייחלת לליווי תוך כמו של אמא לילדה קטנה שמחזיקה לה את היד ותתן לה בטחון לפני שהיא עושה את צעדיה העצמאיים בעולם. אולי זאת כמיהה שהנשארה כי בילדותך היה לך חסר דמות מבוגר שיהיה שם ויתן בטחון?' פשוט להסביר את זה. לא לשתוק! לא לגרום לי להתכנס. לא לשחזר לי שוב ושוב ושוב אינספור אכזבות בקשר. הפסיכולוגית הזאת הייתה פשוט מטומטמת וחסרת כשרון ברמות רשלניות. זאת רק דוגמא אחת. היו מיליון. נקודות שהיא פספסה אותי. הזדמנויות שהיה אפשר להציע התייחסות תומכת/מחזיקה/מבינה/מכילה/ מסבירה/... ולא קיבלתי כלום ממנה חוץ מחווית חוסר פשר אחד גדול ל'אכזריותה', לאינוסי התסכולים הכפויים, לכל מה שעבר עלי שם רגשית. היא השאירה אותי לבד לחלוטין .