געגוע ורצון לברוח ....אודי יקר וכולם

אודי , אתה יודע אני מתגעגעת אלייך למקום הזה . ולא כי עכשיו חופש ממש לא !!!! זה כבר הרבה זמן ..לא מעכשיו מרגישה שאני כאן אבל האמת שאני לא . זה רק הצל שלי כאן !!! כאילו ,שלי למי שאני ..אין כאן באמת מקום , יודעת שזה שלי ורק שלי ... מרשה לעצמי בחזות הוירטואלי והלא מוכרת , להשליך כאן את כל מה שאני לא מסוגלת להכיל, את השגעון , את השונות , המוזרות ,הקולות בקיצור שופכת כאן את הטרוף את מה שנראה לי עצמי כמו מדע בדיוני . מביאה לכאן ,כאב שאני לא יכולה להכיל וזקוקה כל כך שמישהו אחר יכאב אותו במקומי. כי כאן לרגע או שניים יכולה להניח את מה שביום יום דוחקת כדי לתפקד .. מאוד לא הוגן עבורכם ומבינה עד מאוד כשלא יכולים להכיל את מה שאני מביאה. סליחה שאני כל כך אנוכית ,אבל זה מה שנותן לי כוח לשרוד . ואז , אז ברגעים כאלה שזה מרגיש ששפכתי כאן יותר מידי, אני רק רוצה לברוח מכאן להעלם , בטוחה שלא אחסר לאיש (יודעת שזה לא נכון אך זו ההרגשה איך אמרנו בורות וחסכים ) ונאבקת ונשארת וכך כבר תקופה מאוד ארוכה , שוב ושוב ... מלחמה אין סופית בן ההיגיון לרגש ...וככל, שאני רוצה לאפשר לרגש להיות המאבק הרבה יותר קשה ...וההרס העצמי כבר בגודל מפלצת ואני אוחזת בו בחזקה שלא יצא מפחדת מאיבוד שליטה , וכל סיבוב שאני מצליחה לאחוז הוא גדל עוד ועוד כמו הדרקון אף אחד ... ומנסה לאזן אותו בתודות , ביש ,שיש בעולם הזה שעוטף אותי ולרוב גם מצליחה .אבל, האמת שבפנים אני אדם עצוב , כואב דכאוני, שלא מבין מה הוא עושה כאן בחיים האלה. והכי הכי רוצה שזה כבר יגמר ... ואז שאני כותבת ככה , מתוך מצוקה ענקית מתגלים גם הצדדים שלא מוותרים שנאבקים עוד ועוד כי מי אנחנו שנוותר ..ודוחקת פנימה רגשות כואבים ומחייכת ובאה וכותבת לאחרים ומנסה להיות חלק , להרגיש חלק מכאן ושוב שופכת את מה שלא יכולה להכיל ושוב רוצה לברוח מכאן להעלם .... וכל כך צריכה אתכם להרגיש כאן ושייכת לא לדעת!!!!! להרגיש שלמישהו בעולם הזה אכפת ממני באמת ,עם כל הטרוף והשיגעון שהוא אני . כל כך צריכה להרגיש, שיש מקום בעולם הזה, שיכול להכיל את הכאב הזה שאני מביאה איתי ולא רק המטפלת שזה התפקיד שלקחה על עצמה . (יודעת שרובינו כאן במקום הזה ואני לא היחידה ) אני מתמודדת עם כל כך הרבה חזיתות בו זמנית בתקופה האחרונה ....ויחד עם זה מנסה לאפשר מקום לחלקים שמחזיקים ברגשות הקשים להיות .... מתגעגעת אליכם , למקום הזה ....לעצמי שמרגיש חלק מכאן.....

"בואי תני לי יד ונלך אל תשאלי אותי לאן אל תשאלי אותי על אושר אולי גם הוא יבוא, כשהוא יבוא ירד עלינו כמו גשם בואי נתחבק ונלך אל תשאלי אותי מתי אל תשאלי אותי על בית אל תבקשי ממני זמן זמן לא מחכה, לא עוצר, לא נשאר...נשאר" אביב ממי שלנו, הייתי רוצה להאמין שכן נכחו כאן חלקים מחלקים שלך. בואי נסמוך על אודי שמחשבותיו בריאות, בבחירות שלו לפרסם. לאזניי, אולי כן, את נשמעת מאופקת, ולא נותנת לעצמך התבטאות חופשית. אולי פוחדת מהחלקים התוקפניים (למי אין...). ומה שאת מספרת בכלל, מעורר גם אצלי הזדהות רבה. אפשר להחכים וללמוד מזה. רשמתי ממש לא מזמן את הערכתי העצומה למאבק שלך להיות כאן. לתפוס מקום ראוי. אביב יקרה, אין את נראית משוגעת בעיניי, ולא מוזרה, או מאד אחרת, או מטורפת. בכל אחד יש חלקים 'שונים'. מידתיות היא גם עניין. בשלם - את נראית לי אדם ממש ככולנו. ואיך אני אומרת לתינוקי אחרי שאני מרימה ומחבקת אותו כשהוא נכשל - הכל בסדר, אני כאן. לידך. איתך, סוריקטה

תודה יקרה ...באמת תודה על מילים נוגעות ...

אביב יקרה שוב לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שכתבת... קוראת ומייד שוכחת... סליחה.. אבל כן רוצה לאומר לך שאני מאוד רוצה להיות שם בשבילך... רוצה להקשיב ולעזור להכיל את הכאב.. את יקרה לי מאוד, ינשוף

אוהבת אותך 🙅🙅🙅❤💙💚

את הכי רצויה כאן שבעולם!!!!! בכלנו יש חלקים אך הם באים לידי ביטוי בצורות שונות. יש לך מקום פה ואת כלל לא שונה, מוזרה וכו' בעיניי. יש בי הרבה חמלה כלפייך, אהבה וחיבוק אוהב. עברת משהו קשה, איך לא יהיה לך קשה? את כל כך עובדת על להיות בסדר/נורמלית/שייכת..אל תתאמצי כל כך, את בסדר! מה שעברת זה לא בסדר! זה מה שפירק אותך לחלקים..פעם אמרתי למטפלת שאני מרגישה כמו המפתי דמפתי על החומה, לא לפה ולא לשם, לא ממש "משוגעת| בהגדרה אבל גם לא ממש נורמלית..ועוד אמרתי שאני לפעמים נופלת מהחומה וכל הממלכה צריכה לחבר אותי מחדש (מכירה את השיר באנגלית?) ככה הרגשתי. ולכן גם הכינוי שלי פה אינו שלם. אבל היום אני הרבה יותר שלמה והרבה חלקים הובהרו לי והתחברו להם יחדיו...מכירה את היפנים שמחברים חלקים מכל מה שנשבר ועושים מזה אומנות יפה? אז ככה...איתך, מיכל.