בקשר להיא הרעה מהלימודים ובכלל

נכון שעזבתי. התרחקתי. המשכתי ללמוד במקום. אחר. מגיעה לי סביבה נקיה וחיובית ומפרגנת. להתרחק משם אכן התגובה השפויה והמתבקשת. אבל עדיין בזכרון משהו נשאר לי מהחוויה הרגשית הרגשתי כל פעם שבאופן ערמומי היא עקצה וביקרה אותי וניסתה לערער לי את הבטחון שזה משאיר משקע. זה קרה יותר מפעם אחת והסיתה נגדי אנשים נוספים אז ממש חשתי תחת מסע הכפשה והתנכלות. אני מרגישה שנשאר לי מן משקע בזכרון בלא עוזב מהחוויות השליליות. כאילו הזכרון הרגשי גורם לכך שהעבר ממשיך ללוות אותי בהווה. ההרגשה הרעה לא נשכחת ואני בעיקר מזהה בי משקעי תוקפנות וכעס ולא קיבלו ביטוי בזמן אמת. לא מספיק התעמתתי, התנגדתי, הגנתי על עצמי מולה. אני מרגישה כאילו אני סוחבת איזה כעס על שהרשתי לה לדבר כמו שהיא דיברה, בפוגענות, במגעילות, בחוצפה.. לא העמדתי אותה מספיק במקום. יש בי איזה כעס גדול. עליה. על עצמי. על הכל. על העובדה שכאשר פוגעים בי תחושות הפגיעה ממשיכות גם אם בהווה הגורם הפוגע כבר לא נמצא בחיי בכלל. איך משנים את זה? אני מאד רוצה ליצור משקעים חיוביים בתוכי. ,שמחה טהורה ואמיתית ולבבית. רוצה שבתוך הנפש שלי יתבססו חוויות שאני רצויה אהובה בטוחה ראויה שווה מוערכת. ושאדם כמוה לעולם לא יצליח לגרום לי לחוש דחויה או מבוקרת ולא אשמה. אני רוצה להיות חסינה להשפעות שליליות מאנשים שליליים. אין באמת מצליחים לפתח חוסן שכזה עמוק מבפנים? אני ממש רוצה. להרגיש טוב עם עצמי. לשמוח. להיות בטוחה בי. למשוך אנשים חיוביים לחיי ולשמוח איתם במקום להרהר שוב ושוב במשקעים שליליים מאנשים שלילים אשמח לכל טיפ ועצה איך באמת אפשר לטהר את הנפש מזכרונות שמפריעים לחיות 100% בשמחה של ההווה. תודה :)