קשה לי השבוע אז...........

כותבת פה במקום אליה...בעצם אומרים להעביר לטיפול ואז אני חושבת "איזה טיפול?" אני רוצה לעזוב לא? אז איך יתכן שאני עצובה אוטומטית חושבת עליה..על לדבר איתה ולא על התעמלות, לעלות רמת סרטונין או לעשות משהו שאני אוהבת? אוףףףףףףףףף אכלתי עוגה,אמנם עוגה בריאה ולא מהמשמינות אבל חצי תבנית...טפשי, אני שומרת על משקל רגיל ונורמאלי אחרי הורדה רצינית כבר כמעט שנתיים...אוכלת בשליטה גם בשעות משבר....אז עצוב לי בגלל הודעות של נשים שנפגעו..שכלם חייבות לפרסם וכאילו זה הפך ל...משהו כזה של אומץ או לא יודעת..... מדברים על אנשים בכירים...במשפחה זה אחרת ומסובך הרבה יותר...ולא יודעת פשוט עצוב לי נורא..עוד מיום ראשון לא עבר, שיתפתי אותה בטיפול קצת מה שהיה ביום א...אבל כאילו אני בסדר כזה ואל תדאגי לי כי נפרד...ו...עדיף כבר לגמור טיפול ולא אולי/ כן /לא/ שחור/לבן...נמאס לי. אני פוחדת להשאר לבד. אז זהו. אני לא אמיצה כמו הנשים האלו..אני פחדנית לוזרית ורכרוכית, לעולם לא אתעמת..הכל מורכב......ובכלל שום איש חזק או בעל עמדה לא התחיל איתי.....סתם....רע לי עכשיו. ומזמן מזמן זה לא קרה.ובטח זה עוד יקרה...פוחדת שכשנפרד אני אוכל ואוכל עד שאעלה 25 קילו לפחות....מה עושים? שוב מדברים איתה??. לא מסוגלת יותר ככה....זה משגע אותי שאני עצובה ככה ולא רואה את כל התמונה............