אגב הלופים האלה בזכרונות הרגשיים שלי..

שדברים שלילים נתקעים ונזכרים לי שוב ושוב כאילו חצי ממני חי בתוך שחזור זכרונות רגשיים ורק חצי ממני פנוי להפתח לחוויות חדשות בעולם האמיתי- יש שם למצב הזה?? מה זה- אובססיה? פוסט טראומה? משהו אחר? מה זה? ולמה זה קורה? למה יש אנשים שמתאוששים מהר וממשיכים הלאה בקלות וכאלה שנתקעים על העבר הצורך הפנימי הבלתי מתפשר שיתבצע בו תיקון? איך אפשר להרפות ממשהו מקולקל או שלא הצליח או שאכזב ולנסות שוב ושוב כל פעם מחדש? בקלילות? הרי לסמוך ולהשען ולהחשף ולתת את הלב ולהאמין ולרצות ולייחל... אלה לא דברים שקורים בקלות... אז עד שהם כבר קורים, איך אפשר להתאושש בקלות ולנסות שום במקום אחר /עם אדם אחר/ אחרי שמכאיבים לך ככ? אתה יודע מה למדתי אודי? שאין דבר כזה אהבה ללא תנאי. זה לא קיים.