קשה לי נורא...............

אני ממש נאבקת עם הדחפים לבולמוסים. אני חסרת שקט. אני כל המן רוצה לטרוף את כל המקרר ומכריחה את עצמי להרגיע. זו ממש גמילה! אני מפחדת שאני לא חזקה מספיק בשביל הדבר הזה.... אני לא מבינה למה, למה הצורך הדפוק הזה לאכול ולאכול ולאכול?! למה הוא תמיד היה שם? אין לי כוחות יותר. אני לא רוצה את זה יותר, שמישהו ייקח ממני את הדבר הזה. יש תקופות שאני מצליחה לצמצמם את האכילה שלי למינימום, ואני מחזיקה בזה מעמד חודשים. וכרגע זה מרגיש כל כך רחוק ממני.. כי אני בקושי מחזיקה מעמד בין ארוחה לארוחה. איכס, אני מגעילה את עצמי בטירוף. בהמה. אוף, נורא קשה לי.

הי שיק, ההסבר שאני מוצאת לדחפי האכילה הבלתי נשלטים, הוא אי קבלה של חלקים בך ורצון להקיא אותם. בהיות בלבול בין נכנס/נספג ליוצא, בלבול בין טוב לרע - מתרחשת ומתבצעת זלילה מטורפת. במצב הבריא יותר אנו משתמשים בתזונתנו (הקונקרטית והנפשית) במידה ובאיזון כדי להפיק ממנו את הטוב ולפנות את הרע החוצה. אולי אם תביני את מה את פחות סובלת בך, תכונות, חלקים באישיות (וזה לגמרי בסדר) וכן תתני להם מקום, אבל מוגבל, ובאופו עמוק, המצב ייטב. לא מיידית. ולא קסם. ולא שחור לבן. אט אט. שלך, סוריקטה

מכירה היטב את מה שאת מתארת למרות שאנחנו לא מצליחות "כרגע" להתגבר על הדחפים זה לא עושה אותנו מגעילים. מאמינה שאת עושה את מיטבך... הזמן יגיע וכמו שאת כתבת שהיו תקופות בעבר שכן הצלחת יותר... אל תתייאשי יקרה...

כל כך מבינה את החשק את הרצון ברמת הצורך לטרוף הכל להאביס על הגוף עוד ועוד ... עצוב , אל תפגעי בעצמך עוד ,בשמות גנאי אין בזה צורך .. ואת הלמה ? קחי אתך לטיפול שם מקומו .. וכן זאת גמילה....אתך