איך מישהו שהוא 'נפגע נפש'

אמור להיות מסוגל להסביר את עצמו בעולם הזה? ללא ספק קשה לי יותר. תפקוד תחת לחץ. מגעים עם אנשים. הכל קשה ושוחק לי יותר מאדם ממוצע אחר. יש נטיה להתקבע בזכרונות שליליים, יש רגישות מודברת לחוויות של דחייה ובאופן כללי מבחינה אישיותית לא קל לי מגעים עם אנשים בכלל ובמצבי קונפליקט בפרט. זה שוחק עבורי. אז התוצאה היא שהחיים פשוט די כבדים. התנהלות בהם לא מגיעה בקלילות. הספקים נמוכים ואיטיים מבחינת הישגים. ואנשים ששופטים אותך כל הזמן 'נו אז זה כל מה שאתה עושה עם עצמך??' כאילו לא מספיק הבושה ותסכול שבעצמי נאלצתי לחוות גם את השיפוטיות המסריחה שלהם צריך לסבול? כי בסהכ אני אדם טוב כיפי חייכני ועם המון חוש הומור. אבל בעשייה קשה לי. קשה לפעול בנמרצות למימוש מטרות. הכל אצלי איטי ובעצלתיים ולא מבחירה! אז למה אנשים שופטים??? איך אפשר להסביר להם יכולות נפשיות בלי להכנס לטרמינולוגיות של 'נכות' וסטיגמות?? בכלל איך מסבירים את זה? איך מסבירים קשיים שהמקור שלהם שקוף ובלתי נראה ובלתי מובן? הרי זאת סתם הרגשה שלי של קשיי ריכוז.. של התעיפות מהר. של נטיה להרפות ידיים עם כל קושי והכרח להאבק בנטיה הזאת ולהמשיך לנסות - זה לא יוצר תמונת מצב של 'תפקוד נמרץ' מן הסתם, אלא התקדמות בגרירת רגליים. שיהיה.. העיקר שמתקדם משהו איכשהו.. על לגדל ילדים ולהתמודד עם הלחצים שכרוכים בזה אני כבר בכלל לא מדברת. מוותרת מראש. לא נראה לי שזה בשבילי .. אבל זה מעצבן. זה מעצבן שאנשים שופטים אותך על כך שמשהו בכושר התפקוד פגוע. זה מעצבן שאנשים מתנשאים. זה מעצבן שאנשים מנסים לשנות אותך. להטיף ולהרצות כאילו נולדתי אתמול ואני לא מודעת לדברים.. איך אנשים כמוני יכולים להסביר את עצמם בעולם הזה??? גם בגלל שאני נראית לגמרי רגיל ונשמעת נבונה ביותר אז זה עוד יותר מבלבל. אנשים פשוט לא מבינים. אני בעצמי לא מבינה.. ראיתי מישהי מתקדמת. סיימה ללמוד היכן שאני והיא כבר עשתה ככ הרבה. פתחה עסק ומוכרת. יש לה חבר שעוזר לה בניהול. יש לה שליטה בשפה האנגלית שזה תמיד עוזר! מה שלי אין בצורה מספיק טובה.. קיצר אני תמיד מרגישה שאצלי יותר קשה. שחסרה לי תמיכה. שחסר מי שיראה את הכיוון. ומקצבת נכות לא ניתן לממן מאמנים לליווי אישי ולעבוד כשכירה שוב ממש לא בא לי עכשיו.. אני מאד מקווה שאצליח לאט לאט לבנות את העסק הקטן שלי למרות כל הקשיים שחווה מבחוץ ומבפנים... אודי מילות עידוד לסיום יתקבלו בברכה :/

:)

היי מימה... מצטרפת לשאלה שלך... זה באמת מורכבמאוד וקשה להסביר את המצב לאנשים מסביב. האמת שאצלי אני פחות מקבלת ביקורת מהסביבה, ויותר מבקרת את עצמי על כך שכולם מסביבי במקום הרבה יותר מתקדם בחיים ממני, ואני זוחלת אי שם מאחור... זו הרגשה קשה. אבל אלה אנחנו, וכנראה שיש אנשים שהחיים יותר קשים להם. אני מניחה שצריך לקבל את זה ולהמשיך לנסות. אני חושבת שצריך להשתדל לא לתת לאחרים מסביב להתערב ולפגוע, תהיי אמיתית עם עצמך, ואם את יודעת שאת עושה כמיטב יכולתך, זה ממש מספיק.