הבושה.................

אני נראית נורמלית. עד שמתקרבים. לומדת באיזה קורס עכשיו וקולטת את החומר ממש מהר. אנשים שם מתרשמים ממני ובאים לשאול שיש להם שאלות כדי להדביק את הקצב. אני עושה רושם של נורמלית כזאת. חכמה. מוצלחת.. בחורה עם ראש על הכתפיים. הם לא יודעים שבגיל 37 אני גרה אצל ההורים. לא עובדת כרגע (שיקרתי שכן סתם שיהיה לי מה להגיד ולא להזמין שאלות). הם לא יודעים שיש לי חרדת נהיגה. שתפקוד קשה לי. שכל היום בבית (או בחוץ) אני ב 10% תפקוד ו 90% מחשבות. הם לא יודעים שיש לי ביטוח לאומי ושהיו לי כל מיני עכבות התפתחותיות על רקע נפשי. שאין לי זוגיות. שאני לא רוצה ילדים. שלמרות שעל פניו אני נדמית הכי חברתית בעולם אני בעצם מתוסבכת וקשה לי עם היכרויות קרבה ואנשים.. אני נראית ככ נורמלית ואפילו מוצלחת כלפי חוץ למי שלא מכיר אותי, שזה בעצם כולם. הם לא יודעים שאני מעדיפה רוב הזמן פשוט להיות בבית.. היום במקרה שמעתי שיר של אריק איינשטיין ונזכרתי שהיי- בעצם גם הוא.. אהב להיות בבית במקום לפגוש אנשים. מה רע בזה?? ובמקרה נתקלתי במציאות במישהו שאני מכירה רק בפייסבוק וזה היה מביך שזיהינו זה את זו ככה בעולם האמיתי פתאום. לא זרם כמו שהפייסבוק לפעמים זורם.. מהי נורמליות? אני נורמלית אודי? אני כמו כולם רגילה? נכון שכן? נכון שאני לא איזה חריגה רק כי אוהבת להיות בבית וקצת קשה עם אינטימיות וקרבה?

הי מימה, לא יודעת להגיד מה זה נורמלי, נראה לי לכל אחד יש את החבילה שלו והצרות שלו והקשיים שלו. למה כל כך חשוב לך שיחשבו שאת "נורמלית"? כדי שלא יתרחקו? שימשיכו "להתרשם" ממך? אנשים "נורמלים" לא מעדיפים להיות בבית? אני לא חושבת שצריך לשתף ולספר לאנשים על כל הבעיות שלנו, אבל כן לקחת בעירבון מוגבל את הדעה שלהם עלינו. כי תמיד יהיו אנשים שיאהבו אותך ואנשים שלא יאהבו אותך וזה לא משנה כמה נורמלית תהיי

הי מימה, קווים דומים בכל אשר מתמידה לתאר מזכירים אותי וחיי, מניחה שלכן אני נוטה להגיב לך ומוצאת מילים רבות לומר. יש פער גדול בין מה שנראה כפונציאל למה שקורה שם מתחת וזו נכות, בעיניי. ונכות לא נתפסת אצלי כמשהו שלילי. אנחנו חלשות באיזה מקום. ואת יודעת, לי לא רשמו נכות, אבל לו הייתי הולכת בגיל צעיר, סיכוי סביר שהייתי מוגדרת כך. יש האומרים לי שאני נראית כאדם סטנדרטי, לפעמים משאלתי היא שיראו כמה בפנים זה לא הכי. רק שהדרך להציג זאת עשויה להיות בלתי יעילה ועקומה. אז צריך לשים לב. נראה לי שהיום איני מתפרסת על שלל תכנים, וגם חצי מהיממה אני עם עצמי, זקוקה לזמן השתקמות ממגע עם העולם. אין לי תואר, כי הנפש שלי הייתה מאד חלשה אז, איני נוהגת או מחזיקה רכב, אני בודדה, לא מימשתי אימהות, ובעיניי זה אובדן גדול וכואב עד כי איני מצליחה להרגיש אפילו, אך מאמינה שאולי תיתכן איזו זוגיות, אך לא בטוח שחיים משותפים בבית אחד, כי אני מרגישה כרגע שאני צריכה זמן ניתוק מהעולם, כל יום, כדי להישאר מחוברת. ובושה - בטח שאני מתביישת. אבל צריך להיזהר אולי פחות להתמכר לבושה הזאת. יש אנשים כאלה. ואפילו אנשים טובים. פייסבוק זה לייקים. ווצאפ יכול לשרוף ת'מוח. אממה גם אנחנו כאן בוירטואל. בכל אופן, אין תחליף למפגשים בתלת מימד וזמן במציאות. ועבורי הוא חשוב מאין כמותו. יש לי בשבילך שיר: לצאת מהקווים / רינת הופר ענן על מקל https://www.youtube.com/watch?v=UYKOFH-yOhU סוריקטה

"אני מרגישה כרגע שאני צריכה זמן ניתוק מהעולם, כל יום, כדי להישאר מחוברת." כל כך מתחברת למשפט הזה ....

מימה אני אוהבת את מה שאת מביאה איתך בזמן האחרון .. זה שלב טוב ,מקווה שתצליחי לעבור את השלב ולקבל יש לך מוגבלויות מסויימות כמו שלכל אחת מאיתנו כאן . גם לי לא היה פשוט לקבל שכן יש דברים שאני לא נורמטיבית בהם .ואני לא מאובחנת רשמית בשום מקום .. אבל כן הנפש שלי פגועה וצריכה טיפול ואין לי מה להתבייש בזה כמו שאין לי מה להתבייש כשאני גוררת רגל .. תסתכלי על אנשים עם מוגבלויות זה בולט רק כשהם רואים בעצמם מום -פגם .כשהם מקבלים את עצמם כמו כולם אז גם החברה מקבלת אותם ככה. ועוד דבר כמי שמאובחנת עם יש לך 40 אחוז נכות נפשית מגיע לך סל שיקום ...ובתוכו מגיע לך ליווי להקמת עסק זעיר . אז כדאי שתבררי .. וכמובן שיש את מעוף שעוזרים לעסקים זעירים . בהצלחה אני יודעת שאת יכולה רק בצעדים קטנים ובטוחים

האמא שלי ועוד רבים נראים כמו עוד אדם מהשורה. אליה היום אף אחד לא מתקרב, כי היא פרנואידית ולא נותנת. וגם בימים עברו - מי יכול היה לנחש שהיא כל כך חולה. היא הצליחה לעבוד על כולם. זו אינה השוואה אליך, כי אם אולי למי שפגע בך. לפעמים אי אפשר לדעת. סוריקטה