אז........מבינים שנכנסתי לתהליך שהיה ברור שיהיה

אוףףףף....למה נשארתי? בשביל להיות תינוקת חסרת אונים מולה?? שתספק צרכים ראשוניים??? בשביל להרגיש כל כך קטנה...עד כדי דרגת עובר?? כי זה מה שקורה.....מרגיש מוזר רגרסיה האם היא הכרחית כדי לקבל צרכים ראשוניים? כדי להרגיש מוגנת? שיש רשת בטחון????? יודעת שהיא מכילה....קשה התחושה..ומרגישה מוזר ו...בפגישה יודעים מה? היא אמרה שזה שהיא דברה ואני שכבתי בשקט היה כמו מצב עוברי..שהעובר שומע את אימו ולא רואה אותה כי לא הבטתי..והכל היה שקט בקול כזה שלה......הצילו..איזה צד בריא זה בדיוק???? חולה..פשוט חולה אני.....

הי מיכל, איני בטוחה שמקבלים צרכים ראשוניים כמבוגרים כמו שתינוקות. אנחנו, למשל, לא יונקים מהציצי של אמא, ולא מנגבים לנו ת'טוסיק כבוגרים עצמאיים. יש דרכים אחרות שאנחנו כמבוגרים אמורים לפצות את עצמנו. ואני כותבת זאת, גם, משום שבשיחתנו האחרונה בטיפול הועלה נושא התמורה שאני מקבלת לעבודתי, שמסתבר שהיא מאד אנטרפייד באזור בו אני עובדת. ופעם נאמר לי דבר בנושא הפיצוי שמבוגרים יכולים להשיג לעצמם בהקשר. תודה שכתבת. עלו בי מחשבות חשובות. ואיני יכולה שלא להזכר בבמבי (נעלמת במבי מתוקה) ופנטזיית האמא המחבקת. בכל מקרה, בעייה שאני עוד צמודה לפנטזיות ישנות בלתי ריאליות כנראה. סוריקטה