לא מוצאת מקום להשתייך אליו

קודם כל שמחה שחזרת אודי למרות נסיוני הרבים למצוא מקום כזו של אנשים שעברו דברים כמו שאנחנו עברנו זה משאיר אותי עם הרגשה של בדידות ותחושת לבד. יש בי רצון אדיר לשתף את הסיפור אבל המקום היחידי הוא בטיפול שזה המון אבל עדיין מרגישים לבד. אני זקוקה למקום כזה שמבינים אחד את השני כי עברנו אותו דבר.

את יודעת, נדמה לי שאני, לפחות, ואולי עוד כמה בחורות כאן מחפשות, למרות הדמיון המסויים בסיפורים, דווקא להיות ייחודיות. עם היסטוריה ואישיות מאד מסוימת ומובדלת מאחרים. מניחה שיש לכך קשר גם לתחושת השייכות. להיות חלק מ, אך לא מעורבב. סוריקטה

סוריקיטה יקרה למרות שיש דמיון בין הסיפורים האישיים שלנו... יש דברים שהם שונים ועל זה אני כותבת... הדברים האלה שמשאירים אותי עם תחושת "לבד" וכן "יחודית" אבל במחיר כבד..

המחיר כבד מאד. אני לא מכירה אף אחד / אחת עם אמא חולת MSBP. בדרך כלל לא כזה מספרים דברים כאלה. או ששמים קץ לחיי הנפש ועוד. גם רופא הנפש שלי לא הכיר, אבל מסתבר שאחד מוותיקי הפסיכואנליטיקאים, שהמטפל שלי סיפר לו את סיפורי, כן הכיר בימי חייו משהו עם מרכיבים דומים. יש מקומות שהם רק אני. ומה שרציתי לומר, שהייתי רוצה שכך יהיה. רק אני. איתך, סוריקטה

כן סוריקיטה גם אני מחפשת מקום כזה. את יודעת שאפילו המטפלת שלנו אף פעם לא טפלה במטופל עם רקע כמו שלנו. לא רק שאני לא מסוגלת לתת לזה כותרת ומדברים על דברים מסביב גם היא לא נתנה לזה שם וזה מפחיד אותי מאוד כי אני לא בטוחה שהיא יכולה להכיל את זה למרות שהיא אומרת שכן. קשה ...

סוריקיטה יקרה מכירה את MSBP- מצטערת מאוד שהיו לך התמודדויות קשות מול אימא

ינשוף הי, ואולי תשתפי פה אותנו בסיפור ..? ואולי אם תשתפי אותנו פה תרגישי שחרור היות והצורך האדיר בשיתוף יפחת מעט ובנוסף גם תרגישי שייכת לפה באופן עמוק יותר...? זה מה שאני מרגישה במקומות בם אני מרשה לעצמי לשתף... גם פה בפורום :)) איתך, במבי

היי במבי אני כל כך רוצה אבל אני יותר מדי מפחדת אפילו לתת לזה כותרת גם זה אני לא מסוגלת אפילו בטיפול.

הי ינשופי מתוקה, גם אני מאד פחדתי, שנים. (אני שנים פה בפורום, וחלפו גם שנים בטיפול עד ש). לוקח זמן. לאט לאט, אם בכלל, מאד לא פשוט לראות את הדברים אל מול עינייך, שם בחוץ. ודווקא מעניין, כי בדרך כלל המטפל שלי הולך איתי בקצב שלי, המאד מאד איטי, והפעם, בנושא השכר, הוא היכה בברזל בעודו חם, ודחף. מה שפעם היה עובד הפוך ומבריח מאד. בדיעבד זה הצליח, הפעם הרגשתי שלא יכולתי לאכזב אותו. את המטפל. רציתי להעניק לו את המתנה הזאת. להראות שאני מצליחה איכשהו להשתמש בטיפול לתנועה. קצת. סוריקטה

אשרייך סוריקיטה יקרה שאת נעזרת בטיפול לתנועה..

ינשופי אהובה.. הכי מבינה כל כך מוכר החיפוש הזה ... אחר המוכר והצורך לשתף את מי שמבין ויודע וחש כמוך... אוהבת אותך .... אתך תמיד תמיד

אביב יקרה תודה שאת מבינה