אובססיה לאדם שאני מכירה

שלום. יש משהו שמטריד אותי כבר שנה, ורק לאחרונה התחלתי לחשוש שמדובר בעניין פסיכולוגי עמוק ממש שאני מתארת לי. הכל התחל בפגישה ארעית עם בחור במסיבה של חברים, שם הוא פנה אלי והכרנו והוא מצא חן בעיני מאוד. מאז הספקנו לצאת יחד פעם אחתת אבל בגלל נסיבות המציאות וענייני דת לא יכולנו להמשיך להיפגש. אנחנו לומדים יחד, כך שראיתי אותו בכל יום ויום במדרונות ובכיתות והוא, משום שאני עזבתי אותו, לא בחל באמצעים לפגוע בי- מבטים עוינים, התעלמות וכדו'. אני מניחה שהוא בשוט לא ידע כמה עמוק זה ישפיע עלי. התחלתי להרגיש חסרת בטחון בסביבת הלימודים, תחושה פיזית ממש. להיות בנוכחות הרבה אנשים במסדרונות הוא משהו שהפך בלתי נסבל עבורי, מעין חרדה חברתית כזו. הכל בגלל המבטים שלו, ותו לא. הוא נכנס לי למחשבות באופן אובססיבי שהפריע לי בכל עיסוק אחר. לא מזמן התחדש הקשר קצת ורבנו נוראת מה שהוביל אותי להפנות לעצמי וגם כלפיו אצבעות מאשימות. אני לא אובססיבית כלפיו במובן של אהבה, אולי רק משיכה ומצד שני רתיעה היסטרית. הנוכחות שלו מקטינה אותי וגורמת לי להרגיש מאויימת באופן לא הגיוני. אני מנסה להוציא את המחשבה עליו מהראש ולהפסיק את הרתיעה והכתבת המעשים עפ"י מה שהוא עשוי לחשוב. מה זה יכול להיות שגורם לי להיות כזו אובססיבית? איך אפשר לשנות את זה? זה מפריע לי לנהל את שגרת חיי ולוקח חלק כ"כ מרכזי בחיי באופן שמדכא אותי ובלי כל סיבה הגיונית. תודה