נגמר לי הכח.................

אודי, נגמר לי כל הכח וככל שהוא נגמר אני עושה עוד. הגוף מתפקד והרוח שבורה. כלום לא מתחבר. כמו מחלה שבה הגוף תוקף את עצמו. אין לי לאן לברוח. אני נופלת. שירה

אודי, לא בטוחה שהבנתי, אתה מתכוון שאאפשר לעצמי ליפול? זה מפחיד לשחרר כי הרבה מוטל על הכף, משפחה עבודה ילדים. מרגישה לכודה, מצד אחד לא מחזיקה מעמד מצד שני מפחדת לשחרר. שבת שלום שירה

הכי מובן אהובה ... הכי הכי מובן כוחות .......

שירה אהובה, התיאור של המצב הנפשי כמחלה אוטואימונית מדבר כל כך אליי. מזדהה עם הרגשת חוסר האונים. מושיטה לך יד, סוריקטה

ושירה, הגוף, והנפש, יסכימו לקבל אינפוזיה? סוריקטה

סוריקטה יקרה, ספרי לי על האינפוזיה בבקשה שלך שירה

הי שירה יקרה, דמייני שאני שולחת לך תמונה של החתול הקסום והיפיפה שהצלתי, שעה לפני המוות, אחרי שנזרק ככה. הוא שיתף פעולה והוחזר לחיים, כן, באמצעות אינפוזיה גם, שובב ומתמסר שאין דברים כאלה. אצלנו זה בקצב קצת אחר, וכשיש תוקפנות ברקע, אוי כמה מסובך, אבל הסיפורים האלה לעתים מופלאים כל כך. לב, סוריקטה