שבוע טוב, סוף שנה

פותחת לי עץ עדכונים, ייתכן שאוסיף עליו ענפים. סוף השבוע עבר עליי בזמן ניקיון וסדר, קצת יותר רציניים מ'הרגיל'. ואז לרגע חשבתי לי שאולי עכשיו חבל להשתמש (המממ, מחשבה שגויה), ועניתי לי שעכשיו קל יותר לתחזק. ודברים מתכלים ומפנים את מקומם. הם לא שווים אם לא משתמשים בהם. כאילו לא קיימים בכלל. ואיני יכולה שלא להתפעם כל פעם מחדש, איך בעייה רפואית מעיקה שסחבתי עשרות שנים לא באה לידי ביטוי היום. הייתי רוצה לשלוח תקווה כזאת לבנות שמספרות על הפרעת האכילה המשבשת כל כך, ואני תוהה אם אין זה מרגיז לשמוע, שאני, רוב הזמן, וכעת, כבר לא עמוק בפנים. המטפל, שידע גם להיכנס פנימה, ועדיין להישאר נפרד ולהתבונן ממרחק מבחוץ, היה חוזר וחוזר וחוזר ואומר מילים שנשמעו כלכך רחוקות, וכל פעם קצת נטמע ועוד קצת, ולעתים הוקא, עד שמשהו, כנראה, כן הצליח להיכנס לעומק. הרבה שנים. כולי תקווה שכך יקחו את דבריי כאן, ולא רק כהתרברבות של 'הצלחתי'. בשונה מהמטפל, אני כן הייתי שם, במקום הנורא ההוא, ובצורה קיצונית. סוריקטה

יקרה אהובה הכי משמח לשמוע אותך ולא רק אותך שמצליחות . זה בסדר ואת בסדר וזה לא מרגיז ... והי מותר לך גם להתרברב ולהתגאות בכך שהצלחת אחרי כל כך הרבה שנים בהפרעה המגעילה הזו לצאת ממנה וכייף הכי כייף בעולם לראות אותך צומחת אז תרשי לעצמך עוד ועוד מקום וצמיחה .....

פשוט חיבוק מרחיב נפש, ומטריה :-) ☂️ סוריקטה

פשוט אאחל בוקר טוב לכולם. סוריקטה

סוריקיטה יקרה אני מתנצלת שמתקשה להתרכז ולהבין אותך אבל רציתי שתדעי שאכפט לי ממך, ינשוף

וזה מרגיש מחזק. ופחות אלים (שזה הכי הכי חשוב לי). ועכשיו, אופס, נקטע לי חוט המחשבה (סימן מוכר שהלהבתי והתקרבתי...) סוריקטה