החלטה קשה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/12/2017 | 10:39 | מאת: סוריקטה

הי כולם, מרגישה שקצת פותחת כאן הודעות רבות לאחרונה, אני טרודה. כן, אני מרגישה מנוצלת ומקופחת, כנראה שלא רק התלכדות עם הקול הפנימי המוכר. הגוף מדבר - אני חולה ויורדת במשקל. מאד אפייני לזמנים כאלה. מצד אחד - אני מרגישה מחויבת, לא אני לעזוב ילד שאני קשורה אליו באמצע. או לדפוק אחרים. מאידך, יש גבול לכמה שאתן שידפקו אותי. מה שלא יהיה, אמשיך להיות מסורה ודואגת וקשובה. נוצרו גם קשרים עם אנשים אחרים בסביבה, ופתאום לנתק, זה די הלם עבורי. אין לי רזרבות או גב, או אלנטרנטיבה בינתיים. שפכתי קצת את הלב. משתפת גם אנשים בעולמי, כמובן. שומעת קולות מקולות שונים ומנסה למצוא את האיזון ולהרגשי פחות או או נוח איכשהו. המשמעותי בעיניי הוא כנראה ישנן פחות רגשות אשם. וזה טוב בכללי. פגשתי אתמול ילדודס שאני מאד אוהבת, טיפלתי בהם בעבר הם גדלו, והם הרחיבו מאד את לבי. קסומים שכמותם. הם שואלים איפה אני ומחפשים אותי. זה נעים לשמוע. סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
31/12/2017 | 18:12 | מאת: אביב 22

הי אהובה , לאט במחשבה שוב לא מהרגש כי הוא מרגיש דפוק כי אם ממקום שיודע שיכול לשפר ומגיע לו שישופר .... בנתים תחפשי ותבדקי אלטרנטיבות ...

01/01/2018 | 18:19 | מאת: סוריקטה

תשמעי, אביב, הפעם הפצתי את מה שקורה ולא שמרתי את עצמי כעדה יחידה. לא רק בטיפול. ממש בחוץ. ובין אנשים בריאים. פשוט הזוי הדבר הזה. אנשים טובים הבטיחו שיעזרו לי למצוא אלטרנטיבות. סוריקטה

01/01/2018 | 06:48 | מאת: סוריקטה

בשונה מפעם - אני נעזרת באנשים המקיפים אותי. אנשים בעולם שבניתי איתם קשרים טובים. ולא רק הטיפול. קשרים חדשים ממש מהשנים האחרונות. עם סוריקטה החדשה, או זו החבויה מהעבר שעכשיו יוצאת לאור בגלוי. סוריקטה

01/01/2018 | 12:36 | מאת: אביב 22

כייף כייף לקרוא

01/01/2018 | 17:27 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, קודם היה הגילוי המרעיש על השכר הלא הוגן עכשיו אולי נכון לתת לדברים לשקוע, לאט לאט בקצב ובזמן שלך ובמקביל לבדוק אפשרויות אחרות. ברור שלא תנטשי בטריקת דלת כי את צריכה להרגיש שלמה עם המהלך שאת עושה. בינתיים זה תינוקי והקשר ובודאי ההערכה הרבה שאת מקבלת ומשם יגיעו עוד דברים הולמים ומתאימים יותר. תשמרי עלייך שלך, שירה

02/01/2018 | 07:06 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אכן בקצב שלי, והתגובה לא תהיה רגשית ובטריקת דלת. אלא מנומסת. ועדיין תינוקי ייקבל השקעה והקשבה ומסירות מלאות. כנראה שאני איכשהו מצליחה לשמור עליי, וזה מעניין. ובהקשר למחשבון ברשת - אני מגיעה, אמנם, מאזור של אוכלוסיה קצת חלשה, אבל עובדת אצל הייטקיסטים באזור מאד נחשב, מהתעריפים הגבוהים ביותר. לפי כל בירוריי, יותר ממה שנותן המחשבון באינטרנט. אני לא ממציאה. יש עדיין מי שמקבלות שכר שנחשב מאד נמוך לאזור, אבל אני לא רוצה להיחשב בשוליים. די לזה. בייחוד כשאני רואה כמה מטפלות רבות לא שמות על הילד, ולא מזיזות ת'תחת (סליחה על הניסוח), ועוד ועוד, ומתוגמלות הרבה יותר. סוריקטה

01/01/2018 | 17:32 | מאת: שירה2017

וסוריקטה, תראי את מחשבון השכר למטפלות שיכול לתת מושג כללי על רמות השכר באיזורים השונים: http://www.nannys.co.il/Calculatur.asp

הי סוריקטה, רוצה לחזק אותך על ההחלטה. מקווה שזה יביא לתחושות הוגנות יותר מבחינת התגמול וההערכה כלפייך. אודי

02/01/2018 | 07:00 | מאת: סוריקטה

02/01/2018 | 19:29 | מאת: סוריקטה

איך אני אומרת להם את זה... יש לי כל מיני ניסוחים בראש. אולי מישהו יקלוט שאני לא מובנת מאליו. ואולי לא. מרגישה שעשיתי עבודה טובה, מאד טובה, ושהם מפגרים ואיבדו אותי. סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית