פרידה

הי אנשים, מניחה שראיתם למטה מה קיבלתי כהחלטה. עדיין לא יישמתי. מנסה למצוא את המילים והדרך הנכונות לי לומר עד כאן. ותמיד לבבי, ברוך, ובנימוס. ואמיתי. הכי חשוב אמיתי, בעיניי. וכמה שאיום היה, פרידה מילדון שמשקיעים בו כל כך הרבה בשנים כל כך חשובות, כואבת לי מאד. והילדון הזה מחונן בתחומים מסוימים, וכושל באחרים - ושם, במקומות החלשים שלו דווקא, ניסיתי מאד לעזור לו לצמוח וגם טיפחתי, אך בויסות, את הכישורים שבאים לו בקלות). אז כן, אני מתאבלת כחצי שנה בדרך כלל. איני יודעת לאיזה כיוון אשאף. זו הנקודה. ומניחה שעניינים ייתפחו. סוריקטה (אגב, אביב - כתבת על חתימה ואני חשבתי שדיברת בהתחלה על חתימה בלשכה ואבטלה, ואחר כך הבנתי שזה קשור בכלל לסיומת כאן. לא חושבת שאי פעם טעיתי כאן בהקלדה בעניין זה)

סוריקטה רק להגיד לך שאפו ושאני גאה בך על ההחלטה לכ פשוטה העיתוי והאיך קודם תחשבי מה את מייעדת לעצמך ואז תפעלי .. ולא צריך להתאבל צריך לשחרר :) והחתימה כתבת שכמעט חתמת את שמך אז אמרתי למה אני לע חותמת . לרוב אני מאוד מעורבבת לא לוקחת סיכון חיבוק של כוחות

אביב, תודה. שיתפתי המון אנשים. אז זו לא אני לבד והפוגע. ונראה מה יהיה. סוריקטה

הי אודי, מותר להיות עצובים, משפט שגור בפי. ההנחה שתפתחנה דלתות - יפה. נאמין שכן. וסקרנות כנראה משאירה רבים מאיתנו כאן. סוריקטה (הכינוי שלי עכשיו קצת מזכיר את המילה סקרנות:-))