למילים שאנשים מוציאים מהפה יש השפעה?

אם אדם יגיד לך שאתה מטומטם או אדם יגיד לך שאתה נפלא - יש לזה השפעה שונה על ההרגשה נכון? מילים הן סוג של 'מזון אנרגטי' ויכולות להשפיע לטוב ולרע - מסכים איתי אודי?? ונכון שכאשר גדלים אז מתחסנים וזה פחות אמור להשפיע מה מישהו אחר אומר וחושב . צריכה להיות לנו יכולת לסנן ולברור מה מתאים לנו להכניס פנימה ומה לסלק. אבל אפילו כבוגרים למילים עדיין יש השפעה. בוודאי עבור אנשים רגישים יותר וגם עבור חזקים אם המסר השלילי מכוון לעברם בעקביות ותחת לחץ . אז אני אניח שאתה מסכים איתי אודי שלמילים יש השפעה אנרגטית על הנפש. לטוב ולרע. שמילה נושאת עמה מטען . גם ברמת התוכן וגם ברמת הטון שבו דברים נאמרים. אם ככה איך קורה שכאשר אני מדברת עם פסיכולוגית על הרגשה פנימית שלי ש'להביא ילדים זה יהיה להרוג אותם כי אני לא מרגישה שיש לי כלים לזה' היא מוצאת לנכון לשקף או לפרש או איך שאתם לא קוראים לזה.. ולומר בתגובה 'כמו שהמיתו חלקים בך' . מכל התגובות האפשריות שיכלה לומר היא בחרה בתגובה שדופקת לי מסמר בארון קבורה. עכשיו תקשיב אודי, בשום שלב בחיי לא תפסתי את עצמי כאדם ש'המיתו בו חלקים' . בחיים שלי לא התייחסתי אל עצמי ככה ואני לא מעוניינת להתייחס ככה. זאת אמירה שאין בה שום תקווה ושום בשורה. אז איך קורה שפסיכולוג שאמור לטפל בנפש מוציא מעצמו אמירה כזאת לאדם שיושב מולו? הרגשתי חלחלה באותו רגע. כי שאני אמרתי שלהביא ילדים יהיה להרוג אותם דיברתי על חשש שלי שלא אהיה אמא מספיק טובה. שאדפוק את הילדים, שלא אוכל לתת להם מה שהם צריכים. היה אפשר להתייחס לחשש או לתחושת המשאבים האנרגטיים המדולדלים שלי בהקשר הזה בלי לדבר על מיתות. אין שום סיבה טיפולית הגיונית לדבר מתוך טרמינולוגיית מוות . המטפל אמור להחזיק את התקווה. את החיים. את הסיכוי. ומטפל שלא פועל ככה כדאי לו מאד להחליף מקצוע ומהר!! ועובדה שהרגשתי חלחלה כאשר היא אמרה את זה. לא הרגשתי 'מובנת' ו'משוקפת' . הרגשתי שהיא פשוט אישה אטומה רגשית בצורה בלתי נסבלת. זה שאני מדברת על החשש שלי שלא אדע איך לתת לילדי מבטא מבחינתי רצון לקבל חיזוקים מעצימים ומסר של תקווה, לא תקיעת מסמר בארון קבורה. ולמילים יש השפעה. זה מזעזע. טרמינולוגית המוות מותרת לי אבל לא מותרת לה! היא הייתה אמורה לדעת איך להתייחס לקשיים ולהכיר בהם מצד אחד ואיך לא להכנע להם מצד שני. ולהשאיר בידי את ההחלטה אם לאחוז בתקווה או לא, אבל היא אמורה להציע תקווה בכל מקרה. לפחות לנסות. זה לא התפקיד שלה כמטפלת לדבר אליי מסרים 'ממיתי חלקים' וזה מזעזע שמטפל בכלל ידבר ככה אפילו אם הוא חושב ככה. לא כל דבר ראוי לומר ובטח שלא בשיח של טיפול.. ולגבי מילים בכלל אני באמת ובתמים מאמינה שהסביבה משפיעה. אבל אני גם רואה את המטרה שלי כיום כמי שאמורה ללמוד להתנגד ולהגן על עצמה כאשר מסרי הסביבה בעיני אינם לטובתי. נתקלתי בזה מלא פעמים ולא רק. גם מאנשים סתם. כאלה שמנסים לבקר להקטין לערער את הבטחון . להגביל. לקבע אדם בתוך החולשות שהוא מבטא כאילו זה מה שמגדיר אותו. הוא 'כזה'. במקום לשים את הדגש על הצוהר שדרכו אפשר גם ליצור שיהיה אחרת לעודד תמיכה ולהעצים. יש כל מיני סוגי אנשים. יש אנשים שמסתובבים בעולם עם אנרגיה מעצימה שמעצימים את עצמם וגם אחרים. ויש אנשים שהדרך שלהם לחוש עוצמה היא דרך הקטנת והגבלת אחרים . וזה דוחה. ויש אנשים שפשוט מנפנפים במילים בלי לחשוב על הרגשות בצד השני. והאם לא מוטב לחשוב לפני שמדברים? כי מילה היא יצירת מגע מטאפורי. מילים הם תשדורת. בא לי לעטוף את עצמי רק במילים טובות חיוביות מעצימות ומזינות ולהשאיר לכל האנשים הרעים שמצאו לנכון להגיד לי מילים מגבילות ומסרסות ושיפוטיות שישמרו לעצמם את המילים שלהם כי אני לא מעוניינת לקחת איתי את המסרים הנבובים שהם ניסוי להעביר אליי. שישפטו את עצמם ויגבילו לעצמם את הלשון התוקפנית שלהם, עדיף. חבל רק שהזכרון שלי בנוי בצורה כזאת שמסרים שליליים/דוחים נחרטים ולא מפסיקים להדהד. אני לא מצליחה לשכוח אותם. הראש זוכר. אין לי דרך להכריח את הזכרון לשכוח. אז אני פשוט מנסה להפעיל הרבה מסרים חיוביים אחרים שיצרו התנגדות להדהוד השלילי ויגברו עליו. יזינו בטוב.

הי מימה, כנראה שכן. אבל ככל שאנו גדלים לפחות, נראה לי, יש גם אחריות מסוימת לצד שסופג את המילים. מה הוא עושה איתן הלאה. וגם עד כמה הוא תלוי בהן. כמה אפשר להחזיק בפנים לבד. מניחה שהעניין גם תלוי היסטוריה ועבודה נפשית. מכירה את המקום שלך, מימה. מכירה. ושוב אומר, לכן יש לי בדרך כלל מילים עבורך. הנה מילים. מאמינה שמילים ממש טובות, ללא תמורה, שלמדתי במשך שנים ארוכות. ומה תבחרי לעשות איתן, עם מילותיי? שלך, סוריקטה

... ונראה לי שגם לשתיקה יש השפעה... וגם למילים שלך, שאת מוציאה מפיך את, מול אחרים. תלויי עיתוי, אני מניחה, וגם נימה ועוד. סוריקטה