להיות כאן.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

22/01/2018 | 16:36 | מאת: אביב 22

היום היה קשה קשה מאוד וגם אמיץ מאוד נגעתי נתתי מקום .. איבדתי זמן אחרי אבל ... וזה מאוד חשוב מצאתי כוחות להעזר ולאסף ... עכשיו כאן קטנה קטנה כמו שבלול שמחפש פינה יבשה .. לא פשוט אבל נכון ... אני נחושה לנפץ את הפנטזיה .. ולקבל את מה שיש . עייפה כאילו טיפסתי על האוורסט .. הפיצולים האלה לוקחים כל כך הרבה כוחות פיזיים . תודה על המקום הזה שמאפשר ...

22/01/2018 | 17:40 | מאת: ינשוף

אביב יקרה מצטערת שהיה כל כך קשה וגם יודעת שכאשר מאפשרים מקום ומשחררים בתוך הקושי מאוחר יותר מגיע ההקלה. הקלה של החלקים שהחזיקו כל כך הרבה זמן וחכו רק לספר...את באמת אמיצה.. תמיד איתך אביב יקרה, אוהבת

הי אביב, תנוחי כמה שצריך. שקו ובטוח כאן ואפשר להיאסף. אודי

24/01/2018 | 06:56 | מאת: סוריקטה

אביב, את מיוחדת (במובן הכי מחמיא של המילה). ודווקא השבלולים מגיחים ראש החוצה בגאון ובהמוניהם בזמן הגשם. ויתור, ניפוץ פנטזיות, אולי לא הכי ריאלות, מצריך משאבים נכבדים. חיבוק, סוריקטה

25/01/2018 | 07:35 | מאת: אביב 22

גם את , אוהבת אותך מאוד ...וכל כך שמחה לראות אותך בצבע ....תודה שאת מאפשרת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית