אמא טריגר.

אמא , בימים אלו מרכז ההתעסקות שלי . מבינה שהזמן קרב מבינה שאני מגיבה בצורה קיצונית .. מקשיבה לכל חלק וחלק לקטנים המפוחדים עד מוות שלא תהייה לי אמא יותר . שלא יהיה תיקון תקועה בפנטזיה שיש מצב שתהיי לי אמא שתאהב שתכיל שתקשיב שתבין שתחבק . אמא כזאת שלא ביקורתית ולא כועסת אמא אמיתית רכה עוטפת וטובה ... לנערות הכועסות והכואבות את המקום שיותר מעשר שנים בחרה לא לראות איך פוגעים בי בתוך הבית שלי ... מקשיבה לקולות ההגיון שאומרים שהיה בה גם טוב שכדי להצליח לעשות תהליך פרידה אני צריכה לנסות לראות את הטוב להרגיש אותו ואז לאזן עם הכאב והכעס ולקבל את מה שיש . כרגע ,עצוב להגיד הכל צבוע בשחור ושום צבע נוסף לא מצליח לחדור לעולם הרגש .. יודעת שזאת לא המציאות הנכונה כי במציאות יש המון גוונים וצבעים ... תהליך ...והנשמה שורפת בכאב בילתי נפסק וכמו עולות מהאוב עוד ועוד תחושות וזיכרונות כואבים .. ואפילו לא זכרון אחד של שמחה של כייף של אהבה .. כן היא הייתה שם כן היא עזרה לי בחיים אבל בעולם הרגש זה לא ניכנס כי לא היה שם רגש .. זה כואב . קשה לי לקבל אבל אמא לא אהבה אותי מעולם .אולי היא טיפלה בי אבל אהבה לא הייתה שם .... עצוב לי ,ממש

אביב יקרה מאד, מספיק לכתוב 'אמא' זה כבר טריגר. היא היא, גם אם תחיה לנצח, כנראה תישאר היא. עם התוקפנות ואולי העיוורון שלה. אבל תוכלי למצוא את החלקים הטובים והיפים (הגם אם צימוקים, וכמה קשה לקבל חלקיות כזאת) שנותרו בך, אני מקווה. כפי שסיפרתי, גם אמא שלי, מעבר לעובדה שסיכנה ממש את חיי, בחרה באיש שעשה לי דברים שלא עושים וויתרה עליי, וזה על גבול (או יותר) הבלתי נתפס. ובכל זאת, חלק מהכשרונות שלי, למשל (על אף שקטלה אותם בקינאתה) קשורים לעולמה. מי שאני הוא תוצאה של ההיסטוריה שלי (שהיא חלק ממנה וגם המטפל עכשיו באיזון הפנימי ושותף). ימים קשים ומזעזעים מאד, יקירתי. מקווה שהטיפול עכשיו צמוד יותר ומנסה לתחום. גם אני איתך, בכעס ובעצב, ושולחת לך אהבה (בך, ובי יש מזה, מאמינה?) סוריקטה

הטריגר הוא באמת מיועד אלייך ...וכן גם הכותרת כי אני יודעת כמה זה לא פשוט את החלקים הטובים שלי אני מכירה ...ואוהבת גם בא יש חלקים טובים שלא כמו אמא שלך היא לא סיכנה אותי היא הגנה עלי המון פעמים בנקודות שונות בחיי זה הקושי הכי גדול ....כי הכל בפנים צבוע שחור משחור ואני יודעת שלא הכל שחור אני גם יודעת שזה מה שיכלה , יודעת גם למה ואיזה טרגיות פקדו אותה שניתקו אותה מעולם הרגש והחוויה ...זה לא עושה את זה פחות קשה או עצוב אני רק רוצה למזג את ההגיון הבריא עם הרגש הכואב הפצוע שלא רואה הרבה מעבר לשחור ... והטיפול פעם בשבוע והוספתי אחיזה באמצע השבוע כדי לייצר עוגן , היא יוצאת לחופש קצר אבל זה בסדר אני שומרת עלי ויש לי רצפה ורשת בטחון . והיום אנחנו שנתיים יחד מדהים איך שהזמן טס ....