מישהו מקשיב לי, שומע אותי....?.....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי... ביום חמישי האחרון הצלחתי סופסוף לסיים את הטיפול עם העו"ס שלא התחברתי אליו. לקח לי זמן עד שגייסתי מספיק אומץ לעשות את זה. ייאמר לזכותו שהוא לקח את זה בטוב. אז עכשיו נכנסתי שוב לרשימת המתנה לטיפול (זה דרך מרפאה לבריאות הנפש), מה שיכול לקחת כמה חודשים טובים.... אבל יש בי הקלה שעשיתי את הצעד הזה כי הייתי נורא מתוסכלת מהטיפול הזה, שלא היה מתאים או יעיל. עושה מאמצים שלא להיכנע לדחפים לבלמס, אבל הם מתישים אותי לגמרי. אין לדבר הזה סוף. ניסיתי הכל. הכל. ההפרעה הזו כל כך עיקשת וקשה. ואין לי טיפול שיחזיק אותי, אז מחזיקה אותי כמעט לבד (יש לי דיאטנית אז לא לגמרי לבד), וזה קשה. ועד מתי אצליח? אני על סף ייאוש. זה מרגיש הכי לבד בעולם. "הלו, מישהו שומע אותי? מישהו מקשיב לי, שומע אותי? אותי אותי אותי....." לגמרי זקוקה למילים טובות....
היי מבינה שממש לא פשוט להיות בלי טיפול .. ממש לא אוהבת לתת עייצות אז אם זה לא רלוונטי תתעלמי- אולי אפשר להמשיך עם המטפל עד שיהיה לך מטפל חדש?? אני כן שומעת אותך וגם מבינה שזה קשה עכשיו. כאן יחד איתך.. ינשוף
שומעים אותך כאן היטב..קשה..איתך.
שיק יקרה שומעת אותך שומעת את הקושי שומעת את הפחד והחרדה שומעת את היאוש ורגע המשבר ובעיקר שומעת את התקווה המון תקווה ... עוזרת לך לנטוע גם אמונה שדברים אפשרים .. אבל נדרשת עבודה רבה ואומץ לב ענק .. אתך
הי שיק, אני שומעת. כן, עיקשת וקשה, אבל הבה נאמין שניתן להקל. אולי לא הצלחה של מאה אחוז בתור התחלה, אלא קצת פחות. וזו, החלקית אף היא הצלחה לא מבוטלת כלל. ולאט לאט. המון עבודה. שלך, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
