אמפתיה.................................................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי וכלם, השבוע הרגשתי, אודי, שאתה אמפתי במיוחד :) ההזדהות עם כל אחת ואחת מאיתנו...לפעמים זה כל מה שאנחנו זקוקים לו. לומר שבאמת קשה וכו'...הזדהות... התלות, הו התלות...צודק, מפחיד אותי היותר מידיי שלי...חושבת שקצת מזה השתנה, שנפתחת יותר ומעיזה יותר בטיפול איתה...פשוט זה מגיע ביתר שאת כשמדובר בחופשה או שלא נפגשות או כשטוב ופחד כזה ש"הנה סתם אני הולכת, מתבכיינת וכו'" מנסה השבוע לראות מדוע אני הורסת ומה מפחיד כל כך...נטישה...גם שמתי לב לכך ממזמן, אתה מעלה אותנו ואחרות אט אט....מרחיק את הזמנים וגם עונה בימי שני וחמישי בערבים בלבד לעמת פעם....אמממממ..פחות תלות? יותר שיח וכו'....זאת הייתה המטרה מלכתחילה...לא תמיד מכונים לכך אבל הייתה הדרגה...נו טוב, אני גם מרגישה כל פעם בתשובות איך אתה השבוע, מדמיינת :) לא כותבת את זה :) ..השבוע העזתי מעט. אתה אלוף בתשובות אלינו, תודה שאתה על מי שהנך, על המקום והתעוזה ושאתה מפרסם הכל.......חייבת חיבוק או מילה טובה השבוע..קצת שקעתי בדברים והרהורים שלא משתפת לגמריי כאן, יותר בטיפול...על ילדים, בית, זוגיות וכו'...
מיכל יקרה כאן יחד איתך שולחת לך כוחות ולב אוהב💗
שולחת מפה חיבוק גדול...
מקסימות..אני צריכה ליווי..יד ביד. תודה. אהבתי את החמלה, אביב. מאמצת בחום.
הי מיכל, יש לך עיניים חדות. אכן מתרחש כאן תהליך אטי והדרגתי של התבגרות בפורום. זה מאפשר לי לתת לכן יותר מקום אם כי לעתים, כשאני מפספס בטעות (כמו שקרה עם אביב) - זה עדיין מכאיב ומזכיר את ההזדקקות והתלות. וזה אולי קצת עונה על מדוע זה מפחיד... אודי
אודי, שתדע, לי מרגיש ממש טוב העניין הזה של הבשלות של הפורום. תקווה שלי מקדמת דנא. כפי שכבר אמרתי - השיח בין המשתתפות הוא הכי חשוב לי. ומקום עבורי, עבורנו, כן, מאד מאד חשוב. ויש מזה. ועל כך תודות המון. מרגישה שלעתים תגובות שלך חוסמות שיח (כמו שכבר אמרת, למיטב זכרוני, בעבר). אבל לנוכחות שלך כמנהל יש משמעות עצומה של שמירה על מרחב בטוח. מניסיון, בלי זה הפורום מתפרק והתוקפנות מנצחת. אבל אודי, במקביל אנחנו (אני) ממש זקוקים (גם) לך וממש תלויים בך, מעבר לפרסום ההודעות, אני לפחות כמהה גם לתגובות. ולא יודעת למה כך אצלי, למספר המילים יש גם משמעות. ובאיזה מקום נדמה לי שמשהו מזה יישאר תמיד. ראיתי את מה שקרה עם אביב, יכולתי להבין כמה כואב. הייתי קצת איתה במקום אחר. עוד משהו שחשבתי עליו - אני בכיף יוזמת ופותחת/ממשיכה נושאים לדיון. ולא רק אני. ואיכשהו נראה לי שאם גם אתה תצטרף להזמנה להמשיך אותו, בתוספת אולי איזה הנחייה קטנה, אולי יהא זה כמו דשן שיצמיח את העץ. אולי. פה ושם. אבל לך תדע מינונים... שלך באהבה, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
