"למה הורים" (סדר קדימויות)

הי, היום אני עם שאלת תהייה כזאת, ואנסה לבחון גם בעצמי איתי מה היא בעצם אומרת. למה יש הורים (שיש להם הרבה משאבים חומריים) שמעדיפים להוציא, ואפילו לבזבז ולהוריד לטימיון, כסף על מוצאים חומריים או הנאות משותפות לעצמם ולילדיהם - בגדים, צעצועים, ספרים, מוצרי מזון משוכללים, מסעדות, מכוניות ונסיעות לחו"ל וגם פרחים וקישוטים ועוד, והמטפלת לילד (במקרה הנוכחי שלי, למשל) נמצאת בקדימות נמוכה, ומקבלת תשלום שהוא תעריף של מתחת לשוליים. אני מעולמי (וזו בהסתברות גבוהה השלכה) נמצאת אחרי הזבל. הם אוהבים את עצמם, מידי? יהירים? עיוורים? מקנאים? קמצנים? מרגישים אשמים שהם עצמם אינם מטפלים תדיר בילד? למה זה משנה לי...? לא יודעת. עדיין מרגישה שלא מבינה כאן משהו. סתומה. סוריקטה

"מוצאים חומריים או הנאות משותפות לעצמם " והורדתי בכוונה את ילדיהם כי תינוק לא מבין כלום בחו"ל והנסיעה היא עבורם נטו כי הכסף בראש הפירמידה .... ו....סמל סטאטוס ו...כי הם עדר שלא רואה ממטר ו...כן זה כנראה גם רגשות אשם ו...בעיקר אני לא יודעת כי אני לא שם ולא רוצה להיות שם .... את יודעת יקרה לא כולם כאלה , כשילדי היו קטנים ובחרתי כמעט לא לעבוד כי רציתי לגדל אותם ...אז ...את הצעצועים הכנתי בעצמי והפארקים והטבע היה מקומות הבילויי הכי עדיפים... ובזכות זה הם גדלו נורמלים ... יש לי הרבה מה לכתוב לך על תרבות הצריחה והצריכה ...של העולם ובטן מלאה (בהשלכות) על הורים בעידן הפוסט מודרני ....שעובדים מליון שעות כדי לקנות לילד אייפון בגיל 4 ....במקום לשבת איתו לדגדג אותו ולשמוע איתו מוזיקה ...ובעיקר להקשיב לו והמטפלת לרוב ....זה רק כדי שינקו את המצפון ולפעמים זה יותר זול ממנקה / מבשלת / גן +צהרון .....מצטערת אהובה אל תחפשי צדק בעולם או הגיון ... ואהובה זה לא משאיר אותך מאחורי הזבל זה פשוט הורים עיוורים שלא רואים מה הם מפסידים ....אל תעשי השלכות ...להפך חזקי את עצמך ותיראי את עצמך כמו שאנחנו רואים אותך .... ויקרה נדרשת כאן גם ניפרדות ....זה הם לא את וזה הבחירות שלהם לא שלך ....חיבוק אוהב

הי אביב, זה היה אמור להיות מוצרים חח. מניחה שהבנת. לא יאומן הקטע הזה של הצריכה (או כפי שכתבת צריחה). החבריה הצעירים מבלים איתי המון בחוץ, גם אם זה טבע עירוני. עושים גם ספורט יחד. ההורים כן 'מדגדגים' את הילד וכיו"ב, אבל לא יודעת, יש לי איזו הרגשה שבחלק מהפעמים זו הצגה מולי (או מול עצמם) בזמן הקצר שהם איתו עד שהוא הולך לישון, או עד שהם יוצאים לעבודה. אני לא בטוחה כמה מזה אמת. ואולי אני ממש טועה. בעיוורון, לצערי, כך נדמה לי, אני מבחינה. מילא אליי, אבל גם לילד. וזה עצוב. סוריקטה

http://www.yoga-studio.co.il/learn/kids-articles/pinchmayurasan-for-kids/ ועוד חיבוק

לצערנו יש אנשים נצלנים בעולם. מה לעשות? טוב שעזבת! ראי את הממשלה שלנו ;) זה לא ניצול כספי המיסים שלנו? המדינה אינה סוציאלית כבר ממזמן...עצוב אבל זה כך. רפואה, חינוך הכל :( צריך להיות עשיר כדי להשיג חינוך רפואה נורמאליים ועוד.. עצוב. איתך. שמחה שחטפו אותך🤗 גם לי בא לחטוף אותך את מדהימה!!!!! לא כלם כמוך 😂😘 בהצלחה.

הי מיכל, והי אביב, שוחחתי עם המטפל. הוא נוטה לומר שאיכשהו הם, ההורים, ואני שווים. רק מה - יצאתי פריארית, וההצעה שלהם היא הצעה לא טובה. לי עדיין קשה להבין מספיק. ניצול זה משהו שהיה ועוד איך בעולמי במקומות עבודה קודמים שלי. בצורה הכי מכוערת שלו. כן קומם אותו עניין התמורה הכה נמוכה על השקעה גדולה. וכן, איש הנפש שלי מזכיר לי, אביב, שזה הם. זה לא הבית שגדלתי בו. הגם שניתן למצוא דברים משותפים. מייד תגובה נוספת אליך אביב, סוריקטה

ממשיכה כאן, היות שפתחתי הודעות רבות לאחרונה. כותבת לכולם - מוזמנים להמשיך, אם תרצו. חוויית האין הוגנות הולכת איתי תמיד. במקרה המדובר - בחנתי את עצמי רבות. מאד. מול הטיפול, מול סובביי. קרובים יותר. קרובים פחות. שמעתי המון קולות. לא היה אחד שאמר שזה ממש ממש בסדר. אם כי אין תעריף מינימום רשמי, אבל יש מה שמקובל. ועדיין הפער הזה בין החווייה שלי לבין נקודת המבט של מי שמולי - הם מרגישים הוגנים ואף נדיבים ובטוחים בזה. הוא שמשגע אותי. אנחנו חלוקים. כן. הם יודעים שיש פער. זה נאמר. הם יודעים מה חווייתי. זה נאמר. וגם היה הביצוע שהיה. בשום אופן לא אמרתי שהתבלבל לי האמון. מניחה שיש לי פנטזייה לתקן. שיבואו, יתנצלו ויאמרו סליחה לא ידענו. אולי קצת דומה לפנטזיית תיקון האמא הבלתי ריאלית. אז בשורה התחתונה - בלבול והלם. נעבוד על זה. סוריקטה