הצילו....................

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

05/02/2018 | 17:15 | מאת: שיק21

לא יודעת אם סירתי כאן, אבל אני עובדת כמדריכת שיקום, עם נפגעי נפש(קצת הזוי, לאור העובדה שאני סופר נפגעת נפש....). אני בסך הכל עובדת בזה מאוגוסט האחרון, כלומר - די חדשה בתחום. אני מאוד מאוד אוהבת את העבודה. אני מגלה על עצמי כמה אכפתית ומסורה אני יכלה להיות. אני מגלה שאנשים תופסים אותי כדמות משמעותית בחיים שלהם וזה מרגש אותי מאוד. בסוף השבוע אמא של מתמודדת שלי נפטרה. המתמודדת בת 41, אבל מבחינה קוגניטיבית ומנטלית הרמה נמוכה בהרבה, לכן היא נזקקה להרבה הסברים שוב ושוב ושוב. הייתי איתה אתמול מתשע בבוקר עד תום הלוויה בשעה ארבע אחר הצהריים. הייתי איתה כמיטב יכולתי, מלטפת, מקשיבה, מנסה לתת לגיטימציה לכל מה שהיא מרגישה ויחד עם זאת להזכיר לה שהיא לא לבד ושהיא מסוגלת לעבור את זה. בלוויה הייתי צמודה אליה. משם, נסעתי למתמודד אחר שהיה אמור להתאשפז היום. אז הלכתי לעזור לו לארגן תיק, והיית אתו כי הוא היה בחרדה והלכתי אתו לרופאה. נכנסתי הביתה בשמונה בערב. ורק אז הבנתי עד כמה אני מותשת וכמה קשה היה היום הזה. ומה עשיתי? בלי לחשוב פעמיים - בולמוס ענקי. זה כל מה שאני יודעת לעשות כשקשה לי? כמה נורא. כמה פתטי. ואיך זה שאני כל כך רוצה לעזור לאחרים אבל לעצמי אני לא מצליחה לעזור? אני חייבת טיפול. טיפול טוב. מכיל. חייבת.

לקריאה נוספת והעמקה
05/02/2018 | 19:23 | מאת: מיכ...

וואו...את מדהימה ברמות ההכלה שלך!!! הלוואי שתוכלי להכיל כך את עצמך!!!!!!!! כמה עוצמות יש בך!!! ממש הצלת נפשות מה שאת עושה! חבקי עצמך, ללא שיפוט, קרה,עבר..מחר יום חדש. עבר עלייך יום מטלטל וזה כל כך מובן מדוע פנית לאכול... בדיוק דברתי איתה על כך בפגישה האחרונה, מדוע אני יודעת להתנהג ולהתנהל מצויין מול אחרים? לחמול? ללא שיפוט או ביקורת יתרה...ואילו איתי....הו כמה שונה ואחר, אליי מתייחסת באופן אחר..אז אומרת לך ולי וגם בעקבות אביב היקרה, חמלי על עצמך. חמלה לא רחמים עצמיים, לא אשמה והלקאה עצמית...חמלה, חיבוק עוטף ונעים, מכיל.... הסנדלר הולך יחף, הלוואי שתמצאי חמלה כלפי עצמך וטיפול הולם.

הי שיק, מסכים. מישהו צריך לטפל גם במטפלת. אל תשארי לבד. אודי

06/02/2018 | 06:11 | מאת: סוריקטה

... דנים בכך רבות. אפילו בתקשורת היה לאחרונה דיון בנושא. ומי שהפנה אותי לדיון, אבי - לו אמרתי - אני מטפלת. בתינוקות. ולתפיסתי גם זה סוג של טיפול נפשי, לפחות כפי שאני משקיעה בקשר הזה, ואולי בזה יש לי קצת ייחוד. אמרתי לו (והוא, שבז לטיפולים נפשיים, ובמקביל בעצמו לא בדיוק מילא את תפקיד ההורה) - הנה ראה - מבין מדוע אני מטפלת בעצמי כך? כדי שאוכל לטפל בתינוק באופן המייטבי עבורי. עבורנו. יפה לי. סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית