חושבת .... טריגר.

שכבר אי אפשר להחזיק אותם בבטן ... הם כאן , בעוצמות מפחידות כמו ניפתחה תיבת פנדורה שמכילה הרס ...וחורבן מכילה זעם נרקסיסטי וכאב טונות של כאב... ורצון לחידלון , מעולם לא חשבתי שיש בי כזה רצון לחידלון ... והרעש אין סופי והמילה הכואבת נאמרת בלופים שוב ושוב ושוב..... היום יש רצון לצבוע את הקירות בשחור ולכתוב בצבע אדום כזה שנוזל כמו .. את המילה .זונה.. אודי ...אין לי מנוחה ,ולא מצליחה להרגע ולנשום .. . עשיתי פעילות ... ואת תנוחת הלוחם ... ומטלות של בית ועבודה .... והמון תמיכה של המטפלת ... ומוזיקה של רוק כבד... ותודות ולנשום... והם כאן כדי להשאר... מלאי רעיונות של איך לסיים עם זה ומהר ..... מזל שאני מאוד אוהבת את החיים האלה זה קונטרה לא רעה ..מוזר הגם וגם הזה ... אולי אודי יש לך שיר כזה שיזכיר שכדאי להשאר .... ואודי ,תודה ...כל כך תודה על היותך ושיהיה סופ"ש קל ונעים לכולם

אביב יקרה מאד, מבינה את הטריגריות בהודעתך. כמה קשה. הייתי מוסיפה לפני המילה האיומה שחקקת בדם בדימיון על הקיר, את המילה 'בן', או 'בת'. הם. לא את. והייתי מדמיינת אותי כורתת להם. את יודעת. מבינה את הזעם. בואי, חיבוק. שלך, סוריקטה

אני יושבת כאן , מזל שדי לבד וצוחקת כמו שלא צחקתי כבר הרבה מאוד זמן .... וואוו ... כמה צחקתי על התוספת לפני .... וזעם הוא כל כך פנימי ומנותק שאני לא מצליחה להבין אותך ורוצה להגיד לך שלי אין רצון לעשות להם כלום ... אבל אני יודעת שפנימה בחלקים האלה שאיני דוחקת ולא מאפשרת מקום שם בפנים אללי מה הייתי עושה .... תודה על היותך בחיי שולחת חיבוק חזרה ....