עייפה.................................................

היי, אחרי חודשים של שתיקה, שבה לא שיתפתי. והוא כעס על כך והבהיר לי שהמצב לא יכול להימשך באופן זה ושאם אני מעוניינת בהמשך הטיפול אז אני חייבת לדבר. לפני 2 פגישות דיברתי סוף סוף. אמרתי (אומנם עדיין באופן חלקי) למה אני באמת שם. החוויה הייתה כל כך קשה, היה כל כך קשה למצוא את המילים. הוא היה מאוד אמפתי וקשוב, לשם שינוי. היו עוד 2 פגישות מאז, ושוב קשה לי לדבר. מאוד קשה לי, למרות שהוא היה מאוד אמפתי ולמרות שזה היה נעים לדבר. המילים פשוט לא יוצאות החוצה. אני באמת שרוצה לדבר איתו אך חשה שאינני מסוגלת. כאילו משהו חוסם ועוצר את המילים מלצאת, ושוב אני עוטה את המסכה החייכנית והנעימה וממשיכה בהצגה כאילו הכל בסדר, כשבעצם הכל לא בסדר. יוצאת מהפגישות כאובה ומתוסכלת ואני שוב לא מצליחה לפרוץ את מחסום השתיקה. הוא הפסיק ללחוץ ולכעוס כשאני לא מדברת. אולי סוף סוף הוא הבין שפשוט קשה לי לדבר ושאני מנסה לדבר אבל זה פשוט לא מצליח. אני מקווה שהוא יוכל להתאזר בסבלנות ולחכות עד שאוכל לדבר שוב, מבלי לנזוף בי ולכעוס עליי.

הי שירי , את יודעת לשתיקה יש המון מקום בשתיקה יש : עצב וכאב וחוסר אונים ופחד , המון פחד וכעס ותסכול ורצון שיראו אותך ...בלי מילים , לקח לי שנים ללמוד לדבר... המטפלת הקודמת הייתה חסרת אונים מול השתיקות שלי והגיבה כמו המטפל שלך בכעס בפגיעות בהרגשה שזה נגדה , יש משהו בשתיקה שמתפרש כתוקפנות והיום יש לי מטפלת שלא נבהלת מהשתיקה ואני , אני למדתי לדבר ולא לשתוק ...תהליך וחכמים ממני אמרו "אין דבר יותר שלם מלב שבור, ויותר זועק מן הדממה."..... לאט , אל תהיי קשה עם עצמך ...דברים יבואו מתוכך בזמן הנכון לך ... ובשבילך ... https://www.youtube.com/watch?v=s-0-eVX-j-E

הי שירי, חיפשתי קצת בפורום כדי לקבל עוד מידע. ראיתי גם את תגובתי אלייך בעבר. ונראה לי שבעצם גם כאן לא סיפרת על עצמך. לפחות באותו כינוי. הוא = המטפל, נכון? תוכלי להדפיס את הודעתך הנוכחית ולהראות לו? יש סיכוי? ראית מה אודי כתב לגבי ההבנה ללא מילים? אז אני מצטרפת. הדיבור זו הדרך לעזור למישהו קצת להיכנס אל תוך הראש שלך. הפנטזיה שינחשו - ייתכן שיש בה רצון התמזגותי כמו אמא ועולל. אבל אנחנו נפרדים. שלך, סוריקטה

שירי יקרה ממש לא פשוט המקום הזה שלא מצליחים להוציא את המילים הייתי שמה הרבה ואני חוזרת לשם מדי פעם אבל פחות.. אני הייתי רוצה להאמין שמטפל שלך יהיה סבלני ויבין את הקושי מבינה את הפחד שהוא יתעצבן ויאבד את הסבלנות.. אני כן מאמינה שיהיה בסדר... תמיד אוהבת שאומרים לי " לאט לאט.. בקצף שלך" כי אני חושבת שרק כך אפשרי.. עם המון סבלנות משני הצדדים. איתך.. ינשוף

תודה על ההתייחסות בנות יקרות. מעריכה את זה :-)

היי שירי. זה בהחלט לא פשוט במיוחד שכועסים כשאת לא יכולה...עובדה שהצלחת כך שיש סיכוי שתצליחי שוב 😁אל יאוש...אני לעומתך ולעומת אחרות לא שותקת, במקום זה מדברת המון על כל מיני דברים אחרים וזה התפרש כמי שבעצם אומרת הרבה אבל לא מספרת כלום בדברים אחרים.שלשמם באתי....לקח זמן והבנתי שהפתיחות והדיבור ללא הפסק מכסים על משהו אחר.עמוק ולא שטחי...בהתחלה נעלבתי כשאמרה היא לא כעסה אבל הרגשתי שהיא מחכה למשהו אחר וגם הסבירה לי מה שהתכוונה...לקח זמן ושיתפתי..בקיצור זמן, פחות בושה ופחות פחד, יותר אמון יעשה את העבודה.